totem2

עוד קצת עלי – תיאוריה והתפתחות אישית

תקופת ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית  היוותה פרק חשוב בחשיפה שלי לנפש ומכאוביה, לסבל האנושי. היא גם הציבה אותי מול התופעות הנפשיות השונות והמשונות שהנפש ,הרוח והנשמ מצאו לעצמם לנכון להתנהג או להישרד מול מצבים שונים של גדילה והתמודדות. עבודה עם חולי נפשי כמו עם מצוקות נפשיות ותסמינים שונים של נוירוזה ופסיכוזה חשפו אותי והוסיפו לניסיונותי להבין ,לעזור ,להקל ובה בעת למצוא  את דרכי המקצועית ולחזקה.

התבוננות ,הבנת הנפש והאישיות ומצוקותיהן מתוך הסיבות והגורמים והאחזות בתיאורייה הייתה הדרך הבראשיתית שלי :ניסיתי להבין כמו פסיכולוגים רבים מה הביא למה שהביא ,למה? ,מי היו האבא והאימא של הצרות והמצוקות ,מי גידל אותן ואיך .

ניסית על פי מודל רפואי לאבחן וללמוד איך לסלק אותם . בהמשך הדרך באה הבנה נוספת מעניינת לא פחות מכך.בהנחה כי הנפש הינה יישות מתפתחת, נשאלת השאלה לשם מה הופיעו כל הקושיים הללו , מדוע נקלעה הנפש לצרה הזאת. מה רוצה הנפש להשיג לשם התפתחותה, למה היא תקועה כאן? למה כאן בצומת זו הופיעה החרדה או הדיכאון ,הסימפטומים המסוימים בהקשר המסוים הזה . מדוע בצומת החיים הזו נוצר משבר וכיצד כל זה קשור להתפתחות האישיות הנפש או הרוח של האדם .

ובעיקר מה המשמעות של כל זאת עבור ההתפתחות הנפשית. עבור האדם ועבור סביבתו.


הורות והתפתחות היו העניינים הבאים בהם עסקתי כאיש מקצוע ,כאדם וכאב הצעיר . הגילוי כי הורות ,מעבר לדחף להיות אב ואם ,מחוץ לתפקיד ,בנוסף לדרישות ,למחויבויות ולאהבה הנפתחת ,הינה מקור להתרחבות נפשית להבנת החיים ולהבנת עצמינו היה מדהים. הגילוי שלי היה כי נוצר פתח לדיאלוג ,הזדמנות לעצב את עצמנו כהורים ולא רק להסתמך על הורינו שלנו. ולעיתים ,יש אפילו אפשרות בהזדמנות זו להתנקות מהשפעותיהם והתסביכים של הורינו  שהפכו חלק מאתנו.

יונג ובעיקר החידושים שלו בפסיכואנליזה נכנסו לתמונה בחיי מהסיבה שאני כאדם לא הסתפקתי בפסיכואנליזה הקלאסית שאפיינה את ההבנה הפסיכולוגית של אותן שנים : גישת הדחף, הדגש על מין ותוקפנות ,הגישה הסיבתית הנעוצה בשלבי הילדות בלבד, ההיצמדות להסברים האדיפאלים ,חוסר נתינת מקום לרוח האדם, לחלק האינושי המולד,לנפש הרחבה הכללית,להתפתחות הנפשית. הרגשתי צרות וצימצום במתן כה מעט משקל לתרבות לחברה והישגיה .הפריע לי גם חוסר ההתייחסות לתחלואיה של החברה והתרבות או תת התרבות וכיצד מתבטאים בנפשו ורוחו הלא מודעות של  היחיד .

חסרים אלו והעובדה שגדלתי בחברה כה קולקטיבית ארצישראלית, פתחו אותי לתורות אחרות ,לרוח הזמן ולדגש על תהליך האינדיבידואציה -היות עצמו ,שעובר האדם במהלך חייו מול ובתוך החברה שבה חי. גם המערך הטיפולי אליו נחשפתי בשנים הראשונות של המקצוע  ,העמדה האנליטית המרוחקת,הנמנעת,  נראתה לי מלאכותית וחקרנית מדי על חשבון יחסים טיפוליים אוטנטיים המוסיפים לטיפול.


אך נחזור עוד הרבה קודם ,אחרי שירותי הצבאי ,מלחמת ששת הימים בו קיבלתי תפקיד. במלחמה זו לקחתי אחריות ,עמדתי מול חשיפה למוות ולטרגדיית המלחמה והמפגש והקשר העמוק עם אהובה ,שהייתה כאריאדנה עם חוט הצמר במבוך ,החלטתי כאיש צעיר שאולי מעניין יהיה להיות פסיכולוג. היום אני מודע לכך שהבחירות שלנו מתבהרות רק אחרי זמן בהסתכלות לאחור  . וזה תהליך שקורה רק בהתפקחות ובהתבוננות  חדה ובה בעת מבינה ואמפטית על מה שקרה לנו בעברינו. רק כך נוכל להבין משהו מבחירותינו.

הסקרנות לנבכי נפש האדם ,הרצון להבין ולמצוא פשר וכן החיפוש העצמי ואפילו הטיפול העצמי,עדין אינם מעידים על הנכונות לטפל בנפשם של האחרים. עם זאת נוצרת כך נגישות לאזור הזה. התחלתי להיות כבר קרוב לעולם הנפשי ,ליד…  

אך החיים גם בוחרים עבורינו, במשך שנות לימודי האקדמאיים השתתפתי במלחמה נוספת קשה שהתנהלה כאן ,מלחמת יום כיפור,שהייתה אפילו קשה יותר מקודמתה ובמהלכה אף הפכתי לאב . השפעתה של החוויה הקשה הנוספת בשילוב עם האבהות החדשה חיזקה את הרצון ללמוד עוד לטפל בנפשותיהם של בני אדם .

אדם נולד לתקופה ,לחברה ,להורים מסוימים שגם הם עברו את מה שעברו וכמובן עם תכונותיו ונתוניו הטבעיים .ומה מכל אילו יוצרים את הייחודיות שלו וקובעים את ייעודו הוא, זוהי תעלומה שבחלקה מתבהרת במהלך חייו ובה בעת בהשפעתו של המהלך.

מה שעניין אותי בהמשך הוא, מה מכל אילו בנוסף על התעניינות בנפש, הצורך והיכולת לטפל וכלל תכונות שונות, נמצא  בבסיס הטבעי הראשוני שלנו וכיצד זה מקבל צורה או מעוות צורה בבית הגידול הפרטי והכללי שלנו. מה שלנו באמת בראשוני ביותר, בדרך שהלא נודע בראנו. ועוד שאלה האם היינו יכולים לרפא ,לעבד ולנקות את האמיתי האותנטי החבוי בתוכנו.

החשיפה בהמשך לויניקוט עם העצמי הכוזב והמרחב הפוטנציאלי לצד יונג עם מבנה הנפש המרכב והעצמי שמציע, השפיעו עלי רבות . אך הבחירה להקשיב לקולות הפסיכולוגיה היונגיאנית הייתה מפתיעה. בהסתכלות לאחור ברור לי כי היא ניזונה מאד מהצורך בייחודיות ,באוטנטיות ובמשאלה לניקיון העצמי מהקולקטיביות המוחצת שחוויתי אז בשנים האחרונות.  ברור היה לי אז כי אין להסתפק בזולת כיוצר עצמי . אין לראות באובייקטים המשמעותיים בלבד כיוצרים של מבני הנפש החדשה והייחודית וכי יש תבניות ארכאיות קודמות . ונהפוך הוא ,פעמים יש להשתחרר מאובייקטים , מההורה מהאח או האחות כמשפיעים על העצמי שלנו ולהתחבר לפנימי אחר עמוק בתוכנו אותו עדיין לא חוינו. התחלתי להבין כי מתוך כך הפך לגורם מכביד ומעכב גם אותו קולקטיב שתמך בי ועזר לי לבנות את עצמי בילדותי ונערותי.

הבנתי  שיש ראשית להשתחרר ממנו  ואולי לחזור אליו אחרת בשלב מאוחר יותר.

המהלך לעבר מודעות אישית ,האנליזה האישית בשילוב עם הטיפול בנפשות של אחרים ,מהווה  שלב חשוב ביותר בהתבוננות של המטפל על עצמו ועל הנפש בכלל .זאת ועוד,המטופלים מפגישים אותנו עם חלקים שונים של עצמינו עם הפגיעות התסביכים ועם כל פינה אפילה בתוכנו. כל מטופל עם הייחודיות שלו ובמיוחד כאלו מסוימים המעוררים בנו חוויות בלתי מוכרות שלעיתים מנערות את המבנה שבנינו.

בתוך כל זאת המטפל -מרפא -מתבונן אבי ,לומד גם להבחין מה מרפא ,מה משנה ,מה בא מבפנים ומה מתוך הקשר הטיפולי ! מה משפיע מלבד הקשר, מה מתוך הדיאלוג הפנימי שהמטופל לומד לעשות ומה מתוך העבודה הסימבולית . מה בא מתוך העולם הנפשי הפנימי המרכב ומה מתוך היחסים המרכבים ,השיטה או הטכניקה, עבודת החלומות היצירה והמפגש של מודע ולא מודע. מה מתוך החומרי הדבר עצמו שקורה  ומה מתוך הרוחני המשמעות של הדברים . מה מתוך ובעזרת התודעה ומה מתוך החוויה . כמה התיאוריה , הגישה והכלים קריטיים . כמה כלים מסוימים היו רק קביים שיש להשתחרר מהם.

התשובות לשאלות נעשות מרכבות ובד בבד המודעות העצמית עולה . מסתמן שהאישיות הופכת לכלי המרכזי עמו מטפלים ואת הכלי הזה יש להרחיב לשכלל ולשמור על ההיגיינה הנפשית שלו.

מסתמן שקשרים אנושיים בינאישיים הם מרכזיים ביותר להשראה לפתיחה ולשינוי . הקשר הטיפולי הוא המצפן ,הקרקע המרכזית עליה קורה התהליך המרכב, ההדדי הלא סימטרי . המלאכה הטיפולית שהיא תהליך אלכימי כמו חומר המרכיב עם חומר ויוצר את השלישי . התהליך הוא הדדי חד פעמי בלתי צפוי .

ההשלכות הטבעיות תוך התגלות העצמי הן רבות ומגוונות ,שונות ומשונות והמטפל השליח, הרועה, האב או האם ,הרוח וההשראה פושט ולובש צורה עבור המטופל ועבור עצמו.

ומה שהברר לי לאחרונה ובכך אני מודה לאריך נוימן. זה שהעצמי שלנו והתפקיד של האחר בהתפתחותו והתגלותו הוא רב וניסתר ביותר. בכל קטע דרך בחיינו החל מהיותינו תינוקות ובואה של הזיקנה יש משהו מישהו או מישהיא ,חומרי או רוחני ממשי או דימיוני שדרכו נחווה חלק של העצמי הזה וניפתח להתרחבותינו.

מוזמנים ליצור עמי קשר contact@avibauman.me