משמעות נפשית ורוחנית של מפגש עם עולם המוות קשור גם במעברי חיים וגם במעברי תודעה ובתהליכי יצירה. תופעת המוות נמצאת אתנו בתוך החיים עצמם לאן שלא נפנה, בטבע אשר סביבנו, בתקשורת ,בחדשות היום ובכלל בתרבות באמנות .
אך עובדת המוות שלנו או של הקרובים לנו ,היא בלתי נסבלת ,אינה פשוטה לעיכול, לקבלה ,להבנה כך היה וכך יהיה תמיד. ומכך מושפעת גם תפישת המוות שלנו כדבר מפחיד ומאיים ,הנורא מכל, כחידלון ככליה כריקבון ועוד דימויים מסוג זה.
אין אנו רואים שעובדת המוות היא שעושה אותנו לאנושיים ושיש לה גם תפקיד באופן שבו אנחנו תופשים את החיים כתהליך זמני שיש לממשו ולמצותו וזה מה שעושה אותו גם למיוחד.
אם נביט לאחור, לעולם העתיק ,לדתות ולתרבויות העתיקות ,למיתוסים ולאגדות נוכל לראות עד כמה המוות ,החיים שאחרי המוות, הפחד מהמוות והתכוננות אליו היו משולבים במיתוסים, בפולחנים ובטקסטים העתיקים.
עובדת המוות והסופיות הבלתי נמנעת של האדם עוררה בו תמיד אמביוולנטיות רבה מצד אחד כמובן פחדים ,אימה ודחף עצום להדחקה, להימנעות או להתכוננות ליום הדין ומן הצד האחר סקרנות ,משיכה ודמיון עצום על מה באמת קורה שם אחרי ,מה העולם האחר לאן הכול הולך? . התגובות היו תמיד קיצוניות ,מהכחשה טוטאלית ,רתיעה,התרחקות וניסיון לראות בו טומאה ועד התכוננות תמידית וניסיון לראות בו פסגת ההישג והתחלה של מסע מסתורי וקסום. ובה בעת כעובדה שיכולה לעורר גם היצמדות יותר בריאה לחיים ומיצויים.
גם חלקת המוות ,המקום הקונקרטי שמסמל את עובדת המוות ,בית הקברות ,הקטקומבות ,הפירמות והמצבות הגדולות מראים את היחס העצום שיחס האדם למוות ולמה שיקרה אחריו. יש כוח למערת הקבר, לעליה לקברים ,יש יראת כבוד ויש אמונות של השתטחות על קברים על מנת לקבל משם משהו רגשי כמו חוכמה, עצה ,ברכה, קסם ואפילו ניסים .
מקום קבורתו של האדם החשוב המורם מעם ,יכול אולי לחבר את האדם בר המוות לעולם נצחי לא נודע, אינסופי וארכיטיפי.
בתרבויות הקדומות כמו מצריים, קיימת הייתה משיכה עצומה ודגש בלתי יאומן על העולם האחר, העולם של הלילה, החושך, היכן שהשמש שוקעת ,המערב שסימל עבורם את עולם המוות . עבור המצרים העולם הזה היה חשוב לא פחות ואפילו יותר מן העולם המואר ,החי הזמני הזה . לעולם האחר עולם המוות יורד המלך שהוא גם אל בעזרת ספינה מיוחדת ועמו כבודה שלמה וליווי מרשים של אלים שעוזרים לו לחזור למחרת היום עם זריחת החמה . כל חייו מכין עצמו האדם לעולם העיקרי זה שאחרי, שם מחדש יתאחדו גופו ונשמתו איחוד מחודש בעל משמעות עילאית .ובמותו ,עליו לעבור את כל תהליך החניטה והשימור שאמור לתת לו את האפשרות להתאחד את אותה אחדות חדשה וגבוהה.
היוונים בעקבותיהם של המצרים נתנו גם הם לממלכת המתים מקום מאד נכבד בתפיסת העולם שלהם . הדס הממלכה הבלתי נראית קיבלה ייצוג נכבד אם כי תמיד דו-ערכי במיתוסים באגדות ובפולחנים שלהם . בין שלושת הממלכות ,ממלכת העולם ,ממלכת הים וממלכת העולם שלמטה זו האחרונה הייתה הפחות אטרקטיבית מבין השלש .
יש לממלכה זו אל נכבד שהוא בעל כובע בלתי נראה-שמו האדס (הבלתי נראה) ואלה –פרספונה (ההורסת) ,כמעין מלך ומלכה של עולם שלם .יש בו גבולות ושערים יש כלב גדול קרברוס (השד של הבור) בעל שלושה ראשים ששומר שאין יוצא ואין בא.
וכמובן קורים בעולם מסתורי זה דברים מופלאים . עולם רוחש של נשמות ורוחות המחכות לבני אדם חדשים שיגיעו. הן רעבות לוקחות ונותנות אך גם מחזיקות בכל חכמת העולם. המיתולוגיה היוונית מלאת תיאורים מדויקים של האזורים השונים בהדס ,הנשמות שחיות בעולם דו ממדי הן בעלות ישויות ,יש בהן את החוכמה והתבונה שרכשו בחייהן .הם אפילו צמאות ורעבות ואופיין העולמי נשאר . יש אזורי שמחה ועצב ויש דרכים מאד ברורות היכן ומה נחוץ לאדם ,לגיבור כדי להיכנס לארץ מוזרה שכזאת .
אם נשתמש במושג ההשלכה הפסיכולוגית וננסה לראות את כל המיוחס לעולם הלא נודע הזה כהשלכה של בני האדם על הלא נודע, על האינסוף ,על הנצח, נוכל לנסות ולהבין כיצד פעלה נפשם ,מה מילא את הלא מודע שלהם . אילו דמיונות התרוצצו בקרבם של אנשי הרוח והדת בתקופות קדומות , כיצד חשבו על הסוף ,ממה פחדו ,כיצד ניצלו זאת בכדי להשפיע על אנשים. נוכל גם להבין למה שאפו ומה היו המאווים שלהם, גם בנושא הסופיות אך גם לגבי כל מה שהיה ניגוד לחיים מוארים וברורים.
אנו מבינים תמיד שארץ המתים המדומיינת קשורה כמובן גם עם חוסר ההשלמה עם עובדת המוות שהוא הסוף הבלתי נמנע ,אך גם עם כאב, עם סבל עם דכאון, עם משבר עמוק בתוך החיים ועם ניתוק נפשי ורגשי מכל סוג שהוא מן החיים עצמם.
תכולת המקום הנשמות והחכמה שיש שם מראה לנו שארץ זו מבטאת את נצחיותם של הדברים, את האינסופיות . ראייה כזו מניחה שלמרות מוות הגוף של כל אדם שום דבר שהשיג האדם אינו הולך לאיבוד בעולם אלא הוא פשוט מוצא צורה אחרת של קיום בעולם המוות, עולם הנשמה. זהו עולם של רוח ,עולם של המשכיות ,אך גם עולם של עונשים ותגמולים אינסופיים לנשמות המתים שסרחו בחייהם.
לכן זהו עולם שיש בו כמעין עוצמה טובה או מענישה , כזו של תמצית החכמה האנושית וכל מה שבני האדם צברו מאז ומעולם. לכן עולם זה גם מושך וגם מרתיע והשהייה בו יכולה לתת כוח ,תבונה ,היזכרות, יצירה והתמרה. אילו חוויות שהאדם זקוק להם גם בחייו והמעברים בתוכם, במיוחד כאשר נקלע למשברים, עובר התכנסויות ומסעות פנימיים . האדם שנכנס נפשית לממלכת המוות ומצליח לצאת מגיע לתובנות עמוקות ויוצא עם שכרו בידו.
במובנים הללו עולם זה מייצג עבורנו גם חלקים של הרובד הלא מודע בנפש ,הלא מודע העל אישי, העולם הארכיטיפי כפי שמכנה זאת סי.גי.יונג ,עולם שקיים מאז ומעולם והוא התשתית האנושית של כל האנושי שהצטבר על כל רבדיו. כלומר ,אותו עולם שמייצג את הסוף ,את העולם אליו מגיעים אחרי המוות ,המקום שממנו אנו יכולים להביט בחיינו בעזרת הדמיון מתוך מבט גבוה כביכול ,מהיכן שנמצאים אלה שכבר אינם ,הוא למעשה מרכיב חשוב של הלא מודע הוא ההתחלה והוא גם הסוף . בסיפורי ההדס מסופר כי נפש היוצאת ועולה להיכנס בגוף חדש חייבת ראשית להיטבל בנהר הסטיכס על מנת לשכוח את כל מה שיש בהדס ולהגיע לעולם נקייה .ועוד מסופר כי אותן נפשות שמשום מה דילגו על שלב זה באו לעולם עם חכמת יתר.
אנו למדים שעולם המוות קשור לבסיס הנפש ,הרובד הקדום ביותר אליו נופלים במשבר ,לתוכו נכנסים ,אליו יורדים או נזרקים ,נתפסים מציצים ונפגעים כאשר חיינו המוארים המציאותיים הרציונאליים השפויים נסדקים . וישנם מחוננים שיכולים לרדת אליו כדי לקיים תהליכי יצירה.
השבר, ההתמוטטות הנפילה מביאים את האדם להדס לעולם הנשמות למקום ההתחלה והסוף .
נראה במבט חטוף מי הם כולם במיתולוגיה שעוברים או נמצאים בעולם הלא נודע והמיסתורי הזה .
ראשית, נמצאות שם אלות הגורל המוירות ,שלושת אלה הטוות בחוטים :אחת יוצרת את החוט אחת מודדת את ארכו והשלישית גוזרת. שנית ,האירניות ,הפוריות ,אלות המצפון הבסיסי ,האינסטינקטיבי אשר יכולות להעניש ולרדוף ברגשי אשם קשים את העוברים על חוקי הטבע האנושי. חוקי טבע ביחס להורים וילדים ,עונשים על גילוי עריות והתעללות בבן משפחה .למעשה כל מי שמאבד צלם אינוש או מעביר משהו אחר מהיות צלם אינוש, נעשה רדוף על ידן .
כמו כן נמצאים שם, אילי הלילה והחלום . היפנוס וסומנוס בניה של נייט(night לילה ),שעובדת המציאם שם מראה לנו עד כמה חשבו היוונים כי מצב השינה קשור עם מוות והחלום ,עם כביכול ביקור בעולם הרוחות של השאול . נמצאת שם למטה גם מכשפת האופל בעלת כוחות העל- הקטה (בעלת המאה). –האם המכשפה הנסתרת המייצגת כוחות אופל למיניהם כמו ביהדות לילית. וכמובן נמצאות שם כל נשמות הפרסונות החשובות במיתולוגיה שרוחותיהם מייצגות כוחות ארכיטיפים של גיבורים, חכמים, לוחמים ובעיקר הנביאים הקדומים.
אך נמצאות שם גם דוגמאות של פרסונות בעלות יחוס שקיבלו עונש נצחי על שבגדו באלים. אילו מבטאות מצבים נפשיים קיצוניים המסמלים את הניתוק מן החיים ואת כניסה למעין מעגל קסמים של פעולה כמו כפייתית טקסית עונש על טעות פטאלית שעשו בחיים דווקא לאחר שקיבלו מתנות מן האלים .
נמצאים שם דמויותיהן של טנטלוס (האומלל) בעל הייסורים שלא יוכל ליהנות מכל הטוב שיש לו וקיבל מן האלים ,עונש על שרימה את האלים ניצל את טוב ליבם ופגע בבנו למען כבוד נוסף. נמצא שם סיזיפוס (הפיקח) שניצל את פיקוחו הגאונית שקיבל מן האלים על מנת להערים אפילו על ראש האלים זאוס וכעונש על היבריס שכזה עליו לגלגל את האבן לנצח. .נמצא שם איקסיון (היליד ) שקיבל יכולת מינית פנומנאלית ,הוא לא הסתפק בבנות אינוש וניסה לפתות את הרה בכבודה ובעצמה ,עונשו הנצחי הכפייתי היה להסתובב לנצח במלכודת של גלגל אש . וכמובן הדנאידות שהיו בנות דניאוס,(השופט אגב עם קירבה לבני דן כנראה) .הן היו נשים חכמות ביותר אך בהשפעת נקמנותו של אביהן בבני אחיו ובחוסר שיפוט עצמי ,הערימו של בעליהן בני דודן ורצחו אותם . עונשן של אלו היה להעביר מים בכברה מחוררת לנצח ממקום למקום.פעולה שהייתה מיוחסת אגב לתחילת התפתחות ההשקיה המלאכותית בחקלאות ,המשפך.
כל מי שנכנס בסודו של האדס ומצליח לצאת משם ,עובר טרנספורמציה נפשית , טלטול אדיר אך גם שינוי חשוב ביותר . נושא זה מתבטא בחיים אישיים ,במיוחד כאשר אנו עוסקים בחוויית מוות נפשי כלשהו של האדם בתוך חייו ,בחייו הנפשיים וביצירתו.
ומה היא משמעותה של הכניסה להדס בעודך בחיים ובכך עניינינו ! אם נביט על החיים כרצף של מעבר בצמתים פרידות אבדות ומעברים, עד העמידה מול המוות עצמו .נראה שחווית הדס מופיעה אצל כל אדם במשך חייו מספר פעמים ולאו דווקא דרך העמידה הישירה מול המוות של עצמו בסוף חייו.
אין ספק שעבור אדם המאבד את היקרים לו כבר בילדותו ,ייווצר משבר ,חלל בנפשו והקשר שלו לכל מה שמסמל האדס יעשה הדוק יותר מאשר עבור אדם אחר שילדותו אינה קשורה בחוויית מוות. אין זה בטבעו של ילד להיות קשור לעולם המתים אלא להיפך תחילת חייו מסומלת בחיים. על כן הילד באופן טבעי מוגן על ידי הוריו וסביבתו וגם אם נוגע בו בד"כ הוא עדין בנוי עם הגנות חזקות של האני ,כמו הכחשה והדחקה ואשליה ילדית.
עולם זה של המתים ,של מפגש עם רוחות עולה לעיתים כבר עם משבר גיל ההתבגרות. המשבר של בדיקת גבולות ,מפגש עם מגבלות ,ירידה מאומניפוטנטיות שכמוהו כירידה לעולם האחר. וגם המשבר של פרידה, של עזיבת הבית יכול לעיתים להחוות כנפילה להדס כחטיפה להאדס כהתרחשות שיש לאבדה כחוויית מוות. .
במהלך החיים אם כן קיימים מספר צמתים שיכולים לקבל אופי של משבר קשה ושל ירידה למטה להאדס .כמו מפגש עם כמעין מוות טלטלה שאחריה חייב האדם לאבד רגשית את אשר חווה וחייו יהפכו לאחרים מאותו רגע או שהוא עם עצמו ונפשו יהיה אדם אחר מאותו משבר.
נוכל אפילו אם נרצה להצמיד למשברים אילו לאורך החיים מיתוס מתאים המספר לנו על חוויה מסוג זה שהיא חוויה מיתולוגית ועל כן ארכיטיפית תבנית כללית שכל חיים אישיים של פרט יצקו בה סיפור ייחודי אחר.
כבר בפרידה הקורעת נפש מדמות האם ,תוך המעבר אל בן /בת זוג, לקשר משפחתי חדש שיחליף את הקשר החזק במשפחה המקורית ,נוכל לפגוש משבר . משבר שעם כל שימחת החתונה מעלה נגיעה ברמה זו או אחרת עם חוויית ארץ המתים שמופיע במיתוס החטיפה של פרספוני מאמה דמטר. זהו משבר טבעי למעגל החיים אך יכול להוות משבר קשה ביותר במצבים של קשרים בלתי פתורים במשפחת המקור .
או לחילופין נראה הימנעות כפייתית ממשבר שכזה ,הימנעות שתביא לקושי חמור ביצירת קשרים משמעותיים מחוץ למשפחת המקור או משבר ובריחה בחזרה למשפחת המקור. . פרספוני בת דמטר נחטפת על ידי אל השאול הרוצה בה לאישה וחושש מן האלה האם דמטר. המיתולוגיה מדגישה את תגובת האם הקשה לחטיפת ביתה את המצבים הקשים שעוברת ,זעם ודיכאון וטלטלת העולם ואת הפשרה של החטיפה והפרידה ,בחיים חצויים למטה עם הבעל ולמעלה עם האם, לפי עונות השנה. פשרה שעל כל אם ובת לעבור.
גם בהתבגרות של הנער או הנערה ,המתבגר והמתבגרת מתחולל לעיתים משבר כללי שובר גבולות , משבר שיכול להוביל למפגש קשה עם גבולות החיים והמוות, השפיות והשיגעון ,האני וה-אתה ,החוץ והפנים. והמשבר מביא לעיתים לבדיקת הגבולות של חיים והמוות ומפגש עם המוות לחיזוק החיים .בין עבודותיו של הגיבור הרקולס ,בין העונשים שקיבל על מנת לחזק את עצמו, עליו לרדת ולהביא את הכלב של גבולות האדס ,קרברוס, להשתלט עליו ולהוציאו ,להביאו חי ולהחזירו לאחר מכן. הירידה של הרקולס להדס לשם הכרת הגבולות וחיזוקם חשוב מאד בזמן בניית האני המתבגר וחיזוקו . לא לפחד, לרדת, להכיר בגבולות ובמגבלות ולהתגבר על פחדי המוות ופחדי החיים . ובאמת על הרקולס שיכול לסמל עבורנו מתבגר שכזה להתגבר על שני העולמות.
בעבודת הנישואים ובמעגל הזוגי המשותף .
גם שם בזוגיות והתפתחותה נראה משברים המאופיינים בצורך לגעת בעולם האחר בעולם של המוות ,של הרוח, כדי לא להיקבע בעולם החומר בעולם התשוקה הפיזית בלבד.
גם בנישואין כמו בכל תהליך של קשר יש לפתח יכולת להרים את האהבה למקום גבוה של משמעות ,יש ללמוד לאהוב גם באופן רגשי ורוחני. ההתאהבות התשוקתית הבנויה הרבה על יופי ותשוקה פיזיים ,אינה מאריכה ימים אם אינה מתמזגת עם אהבת בן הזוג ,אהבת האדם שבו ,החברות ,ראיית היופי והמהות . התשוקה הפשוטה חולפת ויכולה בקלות להביא למשברים ותחושת אובדן שכמוה כמוות. המיתוס המתאים לתאר זאת עוסק במסעה של פסיכה (נפש האדם) הכמהה להשיג מחדש את אהובה אירוס, אמור שאבד לה אחרי שהביטה בו. .לשם כך היא גם חייבת לרדת לשאול . היא יורדת בכדי להביא משם את קופסת היופי של פרספוני אלת השאול, יופי המסמל משהו מעבר ליופי כשל אפרודיטה ונוס אלת התשוקה האהבה והקשר. כאן בהתפתחות זו היא חייבת לפגוש את ממלכת הרוחות ,את העולם העמוק והנסתר אליו יורדים בכאב ,על מנת לדעת לאהוב גם דרך רגש ומשמעות . אהבתה את אהובה אמור מקבלת ממד נוסף של העצמי הגבוה יותר. אך בכדי להגיע לממד זה עליה לעבור משבר. היא נאלצת לותר על היופי הגופני תשוקתי וללמוד לאהוב גם ממקום אחר וחדש לה.
גם משבר אמצע החיים, המשבר של הצורך לותר על האגו ,על היצרים, הכוח ,הפרסונה ולהעביר את המשקל אל העצמי ואל הציר אני עצמי טומן בחובו פוטנציאל של מוות . מפגש עם אובדנים ,ויתורים וכניעה למשהו מהותי יותר בנפש ובהתפתחות האישיות. יש צורך להמית משהו ,לקבור, ולהתאבל מתוך עשיית חשבון נפש והתבוננות עמוקה. התאבלות על מה שלא היה ולא יהיה ,אבל על מה שאתה לא והבנת הנפרדות והיציאה מסימביוזה זוגית . הירידה הזו המלווה במשבר ומקרבת את אדם גם לתחושה של סוף החיים.
החיפוש של אודיסאוס את הדרך הביתה ,העצה שמקבל מהמכשפה קירקה רלבנטית מאד למשבר זה. אודיסיאוס הגיבור למוד ההרפתקאות ,התחבולן שעליו לרדת להאדס על מנת לפגוש את רוחו של הנביא טרזיאס, על מנת להבין את עולם המוות ,את מותה של אמו את קיומו של האחר, יוכל לסמל עבורנו את האני המתפתח אחרי משבר אמצע החיים. לרדת בתוך משבר ואחרי משבר על מנת לקבל כלים נוספים לניהול המשך החיים. לפגוש את הזקן החכם בדמות הנביא טרזיאס .לפגוש דמויות אחרות מתוך חיינו בכדי לדעת את האחר ולקחת אחריות גדולה יותר על התנהגותנו בעבר ובעתיד. להכיר גם את עולם הרוח והרגש ששם החוקים הם אחרים. אודיסיאוס יוצא נישכר הוא הצליח לחיות את שני העולמות. ומצויד לחזור הביתה.
כמובן יש גם משברים רבי בלתי צפויים של אובדנים ומחלות המאלצים את האדם לעמוד מול המוות שבא מתוך ירידת הגוף או כלייתו. גם עימות שכזה עם מחלה קשה יכול להביא את האדם למשבר אך גם להתפתחות לפיתוח משמעות והתקרבות את העצמי. עולם החלום יכול במקרה זה להיות לתועלת לעבודה עם תכונותיו המרפאות של הלא מודע.
מפגש נוסף שקשור עם עולם הרוחות עולם המוות הוא המפגש עם עולם המתים בתהליכי יצירה ,בעקבות משברים אובדניים או השארות הקשר להדס דרך הפצע של האמן -ירידת אורפיאוס אחרי אובדן אהובתו יורידיקה . אובדן היצירה והחיפוש עם הרובד הארכיטיפי. ועל כך נדון בניפרד.