זעם שאינו בר תקשורת-מלכודת נפשית

הרגשת תסכול, כמו גם תחושת אי צדק ,כמו פגיעה ועלבון ,כמו קינאה ,כמו הרגשה שאף אחד לא מבין אותי ומצוקה שאני לבד בעולם ,הם מצבים רגשיים המביאים בנקל לכעס שכולנו מכירים ומידי פעם חשים . אך מצבים רגשיים כאילו יכולים לעורר ולהדליק זעם הרס ואלימות .

הכעס המתלווה  למצבים הללו , יכול להתעורר בנו ,להטרידנו זמן מה ולהיעלם . בניגוד לזעם הכעס יכול בקלות להירגע להוות נושא לשיחה ולהיעלם ללא הטבעת חותם גדולה עלינו, כי אנו מכילים אותם שולטים בהם ועוברים הלאה ,לא כך הזעם.

גם כחלק ממערכת יחסים כעס שלא כמו הזעם הוא מרכיב בקומוניקציה הרגשית המקובלת בין האדם ובין האחרים. כעס קיים בין בני זוג , בין הורים וילדים בין עובד ומעביד וסתם בין אנשים .בעקרון אנחנו בני האדם הננו לעיתים יצורים כועסים ורגזניים וזה חלק מחיינו האמוציונליים מאז היותנו תינוקות וילדים.

שלא כמו בהתעוררות הכעס ישנם מצבים רגשיים סוערים ,שהם מצבים נפשיים דליקים, ניצתים ומוצתים ,שהם כחומר נפץ הנכון להתפוצצות ולעיתים הם כחבית אבק שריפה שרק מחכה לגפרור .

אילו הם המצבים שבהם הכעס ה כביכול רגיל ,התסכול המוכר והפגיעה ,תחושת אי הצדק ,הלבדיות והתסכול העמוק של הבדידות, יעירו זעם עמוק, אפל ,בלתי נגמר ומתפרץ. זעם המחכה רק להרוס, לשרוף ,להשמיד ולכלות כל מה שנמצא בסביבה .

הזעם המכלה, השונה בתכליתו ובמקורו מהכעס ,מגיע משכבות מאד ראשוניות בנפש ,מקורו הוא בילדותה של הנפש , זה יכול להיות זעם ינקותי ,קינאה עמוקה ובלתי מעובדת , מחאה נפשית של פציעה רגשית עמוקה ושל מצבי נטישה ריגשית או ממשית ,ניצול ריגשי או ממשי או תסכול וחסר בלתי נסבלים שהנפש חוותה בתחילת חייה .

אלה מצבים טעונים קדומים שהפכו לחלק משכבת הבסיס האמורה להוות מסד ומצע עליו גדלה ומתפתחת נפש האדם.

מצבים אשר בגלל ראשוניתם יכולים לעיתים לקבל עוצמה של חווית תינוק או ילד מול כוחות דימוניים. עוצמה שכאשר תופסת נפש מבוגר יכולה להיראות כטרוף.

אנשים מלאי זעם עצור ומוסתר שכזה יכולים לעיתים להיראות לנו רגועים, יציבים ,סמכותיים ורציונאליים . הם יכולים לשוחח בנועם ,להיות חלק ממשא ומתן ואינך חש בשום געש פנימי ,אין שום סימן למאגר הפנימי העצום המסוגל לפרוץ ולכלות את כל העומד לפניהם . והנה ברגע אחד קטן ,גפרור אחד ,מילה שלא במקומה, נגיעה בנקודה רגישה או הרגשה שעל פי עולמם האישי טעית, ובאחת פורצת דלקה בכל הסביבה . כביכול אנחנו כשותפים לא היינו מודעים לחומר הדליק המפוזר שם ומוכן לפעולה!

מה מאפיין את אותו רגע אשר בו הדלקה פורצת , הר הגעש עולה על גדותיו ,השפיות נעלמת לזמן מה ואת הכעס והתסכול העלבון או תחושת חוסר הצדק ,תופס הזעם הבלתי נשלט המגיע משכבת קדומות ובלתי מודעות ?.

כדאי להבין שהזעם ,שאין להחליפו כמו שנאמר עם כעס ,תסכול ,עלבון או חוסר צדק הוא בעל הרכב כימי שונה . הוא בא משכבות נפש אחרות , הרכבו כולל תחושות זעם אינפנטיליות לא מאובחנות וחסרות גבולות. הזעם הוא באחת בלתי נשלט והוא מציף, מסעיר וגועש ללא כל קנה מידה למה שקרה ולעיתים מלבד לזועם עצמו  הזעם לא קשור ישירות לעצם המצב .

מלכודת נפשית זו של הזעם המתפרץ ,זה שבא כהפתעה גם לסביבה וגם לאדם עצמו , אינה כעס קומוניקטיבי, היא אינה תוקפנות רגילה , ודאי שרחוקה מלהיות תקיפות או אסרטיביות ובדרך כלל אינה תגובה ישירה וברורה למה שקרה או תוצאה ישירה של מה שקרה .

דימויים שונים מעולמות תוכן אחרים יכולים להתאים בכדי לסמל מלכודת נפשית זו ויופיעו לעיתים בשפת הנפש ,החלום והיצירה  . למשל דימוי של שדה מוקשים מעולם המלחמה או מפלצות מעולם הארכאי מיתולוגי או דימוי של לבה גועשת או טייפון מעולם הטבע והגיאולוגיה.

עבור האדם עצמו ועבור שותפו לאינטראקציה הופעתו הפתאומית של הזעם יכולה להחוות כמעין כניסה פתאומית ובלתי מבוקרת לשדה מוקשים . זהו כמעין שדה מוקשים מוזנח ממלחמות קודמות שאותו כדאי לאדם לגדר ,לסמן ולהכיר . יש להכיר את מה הוטמן שם בזמנו יש לדעת כיצד ומתי הוטמן וכיצד יש להיזהר ממנו ולהזהיר את האחרים על קיומו ….

העבודה שעלינו לעשות בעלי המלכודת מסוג זה ,היא בהחלט דומה למצב שבו עלינו להכיר אזורים בלתי מודעים של שדות מוקשים מוזנחים שפרושים בשדה. אך כאן באזורי הנפש והמבנה הרגשי אילו אלו בורות  מסוכנים ,מוזנחים שנוצרו בנפשנו וישנם אנשים שבנפשם נוצרו שדות רבים כאלה . כמו שעלינו להכיר לעיתים מאילו מלחמות במציאות נשארו השדות הממוקשים הללו, כך גם בנפש מתי הוטמנו ובאילו מלחמות קברנו אותם בנפשנו.

וכמו שעלינו להכיר ולזהות הרי געש פעילים העולים על גדותיהם מדי פעם עם טריגרים מסוימים ,כך עלינו להכיר את אילו אשר בתוך נפשינו.

לעיתים המלכודת תזנק על סביבתה כמפלצת המגיחה ממעמקי הלא מודע וכמו שעלינו להכיר מפלצות ומה יצר אותן ,כך גם בנפשנו כדאי לדעת מתי נולדה המפלצת או מתי הפכה למפלצת  , מתוך מה  נוצרה או ״כושפה״ או מתי התנחלה אצלנו.

כדאי גם לדעת מה היא אוכלת אותה מפלצת ומה רוצה כקורבן. וכדאי גם להשכיל ולהבין כיצד ניתן להביט בה מבלי ליפול ברשתה.

רצוי מאד אם כך שהאדם יכיר את שדות המוקשים וידע טוב יותר מתי הוא מתקרב לשדות המוקשים המוזנחים ממלחמות קודמות . יחד עם זאת רצוי שכל פעם שהגיע לשדה כזה והייתה התפוצצות, כדאי שיסמן את המקום שיכיר וידע שזה אצלו , זה בנפשו וזה יכול להתפוצץ מחדש.

רצוי שיכיר בעל המלכודת את המפלצת הפנימית האורבת שם בפנים ומחכה לצאת בכדי לקבל את מזונה שהוא תמיד על חשבון החלק האנושי שבנו. רצוי שידע מה מוציא מתוכו את המפלצת הבלתי מרוסנת , את היצור הפנימי שהוא  איננו אנושי ואיננו דומה אפילו לא לבעל חיים שיש לרסנו או לאלפו, כסוג של יצר סביר. אלא יש להתייחס לחלק זה כאל מפלצת ,כאל משהו שהתעוות בנפש ושלעולם לא ניתן יהיה לאלפה אלא להוריד לה את הראש להוציא ממנה את העוקץ הרעלי.

ולגבי תופעות הנפשיות ה כמעין הוולקניות ,הצונאמים הרגשיים למיניהם ,אילו המציפים את הנפש , כדאי שיכיר האדם מתי הוא נמצא בתקופת סערות רגשיות כמו כישלון, קינאה ,תחרות קשה, קיפוח, לחץ כלכלי קשה . כדאי שילמד להתייחס לזמנים שכאלה כסכנה של פעילות וולקנית המתרחשת בנפשו, או כצונאמי המופיע בדרך כלל לאחר סערה יוצאת מן הכלל. כדאי להיות מודע כיצד מצבים רגשיים מסוימים יכולים להחליקו מהר מאד למקומות וולקניים.

ושוב כדי להדגיש, יש הבדל שכדאי לעשותו בין כעס ובין זעם ,בין התרגזות ובין אלימות . הדבר דומה להבדל שבין בעל חיים המראה לעיתים את כוחו , נובח ,משמיע קול או חושף את שיניו או צפניו  לבין מפלצת שנוצרה והתפתחה על יסוד טראומטי, תסכול ינקותי ,פגיעה רגשית או הזנחה רגשית שהם מקור הזעם.

הדרך של ההתמודדות עם המלכודת הזעם חייבת ללכת דרך העמידה מולו ודרך ההודאה באלימות העצורה בתוכו . הכרה בכך שהייתה כאן חוסר שליטה ונוצרה כאן אלימות .  כדאי לנתק את הסיבתיות המקומית של הכעס או את השפעת האדם האחר על הזעם ולקחת אחריות מלאה על האלימות .על האדם הזועם להגיד לעצמו  יצא ממני משהו שהוא אינו קשור ישירות לטריגר שנוצר לכעס ולתסכול שגרמו לכך הפעם.

קו מחשבה מועיל הוא : הדלת נפתחה ועמדתי מול החדר הסודי שלי, נדחפתי לשדה המוקשים ,מצאתי את עצמי מול הדבר שאני הכי מתבייש בו . נכנסתי לאזור שאני חייב להכיר אותו, אני מודה בקיומו אני מוכן להכיר בו בתוכי . זה שלי ורק שלי.

זה שמשהו אחר פגע בי תסכל אותי הכעיס אותי  או עשה לי תחושת עוול זה קורה, זה חלק מיחסים זה אנושי .  אבל שדה המוקשים ,הר הגעש ,החומרים המסוכנים השפוכים שם ללא משגיח, זו בעיה שלי ובעיקר שלי ולא משנה כרגע באשמת מי נוצרו אצלי או קשורים בעברי. אני יכול להאשים את גורלי, הורי ,המצב שגדלתי בו, הטראומה וההזנחה שגדלתי בהם אך כל אלו הם בעיות שאני חייב להסתדר עמן והם אינן עניין של אף אחד . אם אינני מסתדר אני זקוק לעזרה.

ההשלכה על האחרים לא תעזור, וכך גם הסיפורים והתירוצים שאני מספר לעצמי .

אחת הבעיות הקשות עם מלכודת נפשית של הזעם ובמיוחד במצבים קיצוניים ,הינה שיש לעיתים והאדם הממולכד כבר מתוכנת להיכנס למצבים הללו ואך למד להשתמש בהם להפחדת הסביבה, להתרגשות פרברטית ,או לטרור שקט, כדי להשיג מטרות אם במודע ואם ללא מודעות . אנשים שנוטים להיכנס תדיר למלכודות הללו אילו הם חסרי מוטיבציה אמתית לגבור על המלכודות אלא להיפך להשתמש בהן כרווחים עצמיים גם להשגת נכסים נפשיים או חומריים.

בעיה אחרת הינה שהשתלטות של המפלצת של הזעם במצבים מסוימים  נותנת לאדם אפשרויות חדשות של כוח ושררה , חיפוש היתקלויות בעלות אופי פרוורטי ,הנאה מהפחדה ,יחסים סדו-מזוכיסטיים ואינטראקציות מעוררות נפשית עם הסביבה .

הדבר גם מאפשר כמעין שחרור עצמי מהמפלצת הרעבה והמציקה בתוכו של האדם או לחילופין מאפשר הקלה של לחץ הר הגעש  הנדחף להתפרץ ולהשתחרר .

לגבי המקרים הקשים יותר שהמלכודת עברה ממלכודת זמנית ומטרידה לאורח חיים מסוים וכלי להשגת 'טובות הנאה' אין מנוס מכניסה לטיפול או הפעלת החוק ,זאת במיוחד כאשר הדבר גורם מטרד רציני לסביבה .

לגבי אנשים שהדבר אכן פועל אצלם כמלכודת של זעם ,מצבים שבהם הם קורבן של עצמם ולא מבחינים ברור בין זעם לכעס מודעות עצמית בהחלט יכולה לעזור.

חשוב שהמודעות תפעל בכוון של איתור הטריגרים מהסביבה . מה מפעיל את המלכודות , חשוב לשפוך אור על מה מסיט אותנו לשדה המוקשים . חשוב להבין מדוע המפלצת רעבה בתקופה הזאת והאם הצטבר הרבה חומר מסוכן בהר הגעש הפנימי . מהי הערנות והמודעות, חשובה ההודאה במצב ההכרה הנמוך , במאגר הזעם הפנימי וחשוב לדעת מתי הסכר נפרץ .

אחד הדברים שיקדם את האדם בעבודה על מלכודת זו זה להפסיק להשליך ,להאשים את האחרים ולהימנע מלעסוק בטריגרים במקום בעיקר .

רצוי לו לאדם כמובן גם להכיר את הגורמים העמוקים יותר שיצרו את הזעם ; את טראומות הפגיעות והתסכולים הילדותיים שיצרו מאגרים שכאלה . ההבנה המעמיקה הזאת ,אם תעשה בתוך מיכל מתאים, תעזור לאדם ליצור אמפתיה עצמית ולא מעגל של האשמה עצמית.

האשמה העצמית לא תשחרר את האדם מן המלכודת  . אחריות אישית והודאה חשובים ביותר אך אם הזעם יעבור פנימה כלפי האדם עצמו  ההרס יהפוך צורה לכוון של הרס עצמי במקום הרס האחרים. מצב שאף הוא אינו פתרון.

שלב חשוב בהפסקת ההשלכות וההבנה עצמית אם בתוך טיפול, חשוב שיהיה מלווה גם באמפתיה לחלק הילדי הזועם, לחייה הפנימית הפצועה וחשובה שתהיה גם הבנה מדוע התפתחה המפלצת הפנימית או מדוע התקבע הדפוס האלים אם מילולית ואם התנהגותית.

 

‏2 תגובות בנושא “זעם שאינו בר תקשורת-מלכודת נפשית”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *