נרקיסיזם כעוף מוזר ,זוהי תופעה נפשית התנהגותית מדוברת ומעסיקה את הפסיכולוגיה המודרנית יותר מכל תופעה נפשית אחרת . אז במה מדובר?
המקור של השם נרקיסיזם לקוח מתוך המיתוס על נרקיס המתואר על יד אובידיוס באופן המפורט ביותר ופירוש המילה נרקסיזם משמעותה אילחוש -לא להרגיש ובעיקר כאב .
זהו סיפור על בן נימפה שגדל להיות ילד יפה וגאוותה של אמו. האם התמקדה מאד בבן אך מרוב שראתה בו רק את עצמה ואת יופייה שלה ולא נתנה לו להיות הוא עצמו .הסתגר מפניה ,שקע בתוך עצמו וגדל להיות נער מרוחק מתנשא מנותק מאחרים ובעל חוסר יכולת להרגיש! "מאולחש", היה וזהו פירוש השם ביוונית . עם הזמן ככל שאחרים התאהבו בו בדרך שעשתה זאת אמו ,התרחק עוד יותר ואחרים מאד נפגעו ממנו והתרחקו. נפגעה במיוחד הנימפה שנקראה אקו ומסופר שניפגע גם נער שקלל אותו קללה קשה, שיתאהב ולא יקבל חזרה אהבה לעולם . הנימפה אקו "נגמרה" מצער על אהבתה והפכה לנציב מלח של דמעות ונשארה קול מהדהד בטבע בלבד . ואילו הנער שקילל את נרקיס נענה על ידי האלים ,קללתו נשמעה ונרקיס קיבל עונש קשה ביותר : להיות מאוהב רק בעצמו. מאוהב שמשמעותו לאו דווקא לאהוב אלא ,להיות מוקסם ונמשך רק לעצמו. הקסם הזה עלה לו ביוקר כי גרם לו להתמכר לעצמו מתוך התבוננות בהשתקפות דמותו בברכת מים ! התמכרות לדמותו וניסיון להגיע לאחוז ולגעת בעצמו לשווא, גרמו לו סבל גדול . ההתמכרות ל"מראה" גם גרמה לו להפסיק לדאוג לעצמו ולטפל בצרכיו וכך הוא מת ונמוג.
בבריכה צמח במקומו הפרח נרקיס ,מלך הביצה שהיה זכר לדמותו היפה .
התופעה הנפשית וההתנהגות הנרקיסיסטית היא בראש ובראשונה מיקוד של האדם בעצמו ,בהשקעה נפשית עצמית ועיסוק עיקרי בעצמי. מחשבות חוזרות של האדם על ערכו ,במה חושבים עליו איך מתנהגים אליו ובעיקר בערך העצמי שלו כפי שנראה ומתקבל כלפי חוץ על ידי האנשים.
האנרגיה הנפשית מרוכזת כולה בעצמי, בערכי ובתדמיתי ! האדם הנרקיסיסט יותר מכל אדם אחר מכור לתמונת עצמו המקסימה ,אם זה במראה, במצלמה ובכל השתקפות אפשרית שהיא במיוחד דרך עיני האנשים האחרים.
במצבים בהם מבנה האישיות הינו נרקיסיסטי דהיינו האישיות התגבשה סביב הצורך המרכזי הזה, נקבל תמונה אופיינית וקשה לעיכול מצד הסביבה . האדם מרוכז בערכו ,מתקשה להתייחס לאחרים באופן אמיתי אלא לסיפוק צרכיו. הוא זקוק ביותר להיות המרכז ,החשוב ביותר ,היפה ביותר או החכם ביותר . הוא בתחרות תמידית עם הסביבה על תשומת הלב הגלויה או הסמויה.
האדם הנרקסיסט רואה אויב בכל מי שמאיים לתפוס את המרכזיות הזו והוא יהיה מוכן לבטל, להשמיד ,לחסל כל יריב שיאיים על מקומו. בתמונה הנרקיסיסטית האופיינית האדם משווה, מתחרה ,מתקנא ומנסה לחסל או לבטל ,כדי לא להרגיש את הקנאה הצורבת הזאת כלפי מי שישי לו.
לעיתים קרובות האדם, היא או הוא ,בעל תכונות ,יכולות, כישרונות מיוחדים ונעלים אך לומד מהר מאד כיצד לנצל את כל תכונותיו הטובות ,היפות ,החכמות או הכישרוניות, כדי שישרתוהו כדי להשיג את המקום המיוחד הזה במקום לתת לתכונות אילו את המקום הטבעי לשמם נועדו .או לחילופין האדם משתמש בהן כדי להוריד משהו אחר שתופס או מאיים לתפוס מקום זה.
אין דבר שמעניין את הנרקיסיסט יותר מאשר המקום המרכזי המיוחד או הנעלה אליו שואף!
חלק מן הבעיה הנוצרת בנפשו של אדם כזה, זוהי ההתמכרות למראה ,לזרקורים, למבט המתפעל של האחרים ,או כלפי ההשתקפות הטובה והיפה שלו עצמו.
התמונה ההתנהגותית והנפשית של הנרקיסיסט יכולה לקבל גם צורה מופנמת יותר או של עיסוק יתר בפגיעה הקשה הנוצרת מתוך כך שאינו מקבל את אשר זקוק לו על מנת לספק את הצרכים הנרקיסיסטים שלו. התמונה אז נראית יותר חמוצה, עצובה דיכאונית ,לא מרוצה ,כעוסה ,עצבנית ,מתוסכלת תמידית ועסוקה כל העת בביטול , שלילה וחוסר מרוצות .
מאחורי כל תמונה נרקיסיסטית שכזו ,קיים תסכול עצום של הצרכים הנרקסיסטים הלא מסופקים . ״מבטלים אותי ,לא רואים אותי ,מוחקים אותי שכחו אותי, קיפחו אותי ! למה הוא ?למה לי לא ?תלונות רבות ומשונות וחוסר יכולת לפרגן , להיות מרוצה ,להשתתף בהצלחות של אחרים .
התלונות המתוארות יכולות להיות ישירות ויכולות להופיע בדרך פסיבית ,עקיפה ולא מובנת לעיתים לסביבה .
כדי להבין טוב יותר את התופעה כדאי לזכור שכל אדם ,החל מהיות ילד ובמיוחד בילדותו ,מרגיש בתחילה מרכז העולם וכל מה שקורה סביבו שייך אליו ,נובע ממנו ,או מופנה אליו. יש איזו אגוצנטריות ושיוך הכול לעצמי מתוך חוסר נפרדות מספקת מן העולם.
עם הזמן כאשר הילד כבר מפריד עצמו מסביבתו ,עדין זקוק לתשומת לב מרבית ,הוא עדיין רוצה להרגיש שהוא המרכז, שהוא הכי הכי, שהוא חכם, יפה, חזק , ומוצלח . שמתפעלים ,רואים ,מוחאים כפיים, נהנים ממנו והוא גאוות כולם .זאת ועוד הוא גם רוצה להרגיש שהוא משפיע על העולם סביבו.
תשומת לב זאת המתמשכת בילדות ,חיונית ביותר לפיתוח הערכה עצמית ודימוי עצמי להרגעת הצורך הנרקיסיסטי של האני החלש והמתפתח .של האני שעדין זקוק לרב החיזוקים מן החוץ .
אך הילד עם הזמן אמור גם ללמוד להתמודד עם מצבים בהם אינו המרכז , אינו הכי הכי ,שיש לו אחים אחרים וכי למרות שיש לו כישלונות, פגמים , חולשות ושהוא הוא אינו תמיד החשוב ביותר ואינו יכול תמיד להשפיע או לשלוט הוא עדין בעל ערך . הלמידה הזאת צריכה להיעשות באמפטיה וסבלנות והתייחסות מבינה ,גם לתסכול ולמציאות הקשה או הבלתי נסבלת על ידו.
הדרך שבה ילמד להתמודד עם חסך בצרכים ,עם כישלונות בתחרות עם צורך להתחלק עם האחרים , ישפיעו גם הם על הדרך בה יתמודד עם קושי בסיפוקים הנרקיסיסטים. חסכים גדולים בנראות בהערכה ובתשומת לב נכונה בתחושת השפעה על הסביבה . כלומר שני דברים חשובים בתקופת הילדות וישפיעו על ההמשך : היעדר סיפוק צרכים נרקסיסטיים וגם קושי בלמידה איך להתמודד עם מצבים של חסך או היעדר סיפוק . ההשפעה עלולה להביא לקשיים של תסכול רב ,צורך כפייתי להשפיע או לקבל תשומת לב ,היתקעות במיקוד האדם בעצמו עד כדי התמכרות.
מחוץ לאלה ,אחד הגורמים היותר קשים להיווצרות הנרקיסיזם זה לא רק חסך בסיפוק הצרכים אלא עוד יותר גרוע מכך ,פגיעה קשה וישירה בתדמית העצמית , בדימוי או בערך העצמי בילדות בפרט ,אך גם בהמשך החיים. בתחילת החיים זה יכול להיות דרך אחד ההורים המספקים בדרך כלל דרכם ובחיבור אליהם את הסיפוק הנרקיסיסטי הבסיסי של ילד ! אבא או אימא שמרגישים עלובים ונחותים בגלל סיבה כלשהי ,יכולים לפגוע בתחושת גאווה נורמלית של הילד בהוריו ובעקיפין על תחושתו העצמית. או להבדיל הורים מעוותים , פוגעניים ,נצלניים ,מעליבים , יכולים להשפיע על פגיעה נרקיסיסטית בין-דורית . בעיה פיסית בולטת בסיסית מאז הלידה שאין עליה שום פיצוי . השתייכות לתת קבוצה נחותה שולית ירודה יכולה גם היא בעקיפין לפגוע.
על גבי הפגיעה ,הנכות ,הנחיתות ,השוליות של ההורים או של הילד, יכול להתפתח פיצוי נרקיסיסטי דרך תכונה בולטת ומיוחדת שעוזרת לפצות .דוגמאות לכך הן : תכונות כמו יופי, חכמה ,כשרון ספורטיבי ,אינטליגנציה גופנית מיוחדת ,מנהיגות ,פיקחות חריפה או יכולת לעשות כסף. התכונות הללו יכולות לשמש כפיצוי ולהפוך לתכונות משרתות את הנרקיסיזם הלא מסופק . הנרקיסיסט יודע להקסים ,למשוך תשומת לב ולהוות מרכז משיכה או מרכז כוח . אך אבוי למי שינסה לקחת לו את המקום שבקושי השיג . חוסר בטחון, תחרותיות, קינאה, נקמנות ,רוע לב אכזריות חוסר יושר ותחמנות יצאו מיד וישרתו את האדם על חשבון סביבתו . הנרקיסיזם יבלוט מאד דווקא ביחסים הקרובים המשפחתיים ו/או הזוגיים
הסבל של האדם עצמו יהיה חזק ביותר כאשר יפסיד, יהיה מתוסכל ,או יחוש מאוים כי מאבד את מקומו ואת מקור הצרכים המרכזי שלו. כי אז יצא ממנו השד הנקמני הזעם הנרקיסיסטי והצורך לחסל את הריב ! אין כאן מקום לשניים אין אפשרות לחלוקת הפרס ! אני או האחר ,אני או אתה ,אני או הוא , גם באחיות גם בזוגיות גם בין אם לבת או אב לבן !
לסיכום מתקבלת תמונה של אישיות "תקועה בצרכים ילדותיים עם עיסוק בלתי פוסק באני בתדמית עצמית ,במה יש לי ומה יש לאחרים,אם רואים אותי שומעים אותי יודעים עלי שמעו עלי וכו וכו
נרקיסיזם הוא אחת התופעות הנפשיות הקשורות ביותר לקונטקט של החברה שבה אנו חיים . וחברתנו הינה נרקיסיסטית במהותה ! חברה של אני ,חברה של רשתות חברתיות ,חברה של מיתוג עצמי, חברה שמה שרואים ויודעים זה מה שחשוב וקובע! חברה בה מה שלא ניראה ולא מופיע על הקיר, על הפוסט, על הצג ברשת האינסטגרם, אינו קיים! והאיום לא להיות קיים ,אם לא ראו שמעו אם לא החזירו לך "לייקים" , אם לא הגיבו אליך, אם לא השפעת- אתה מחוק! אתה איננו ,אתה לא קיים! זה איום כללי אבל עבור הנרקיסיסט זוהי השפלה ,איום קיומי ,פחד כיליון ועל כך יש להגיב בהתאם!!
אנו בחברה המעודדת נרקיסיזם ומלבה את הצורך ואת התסכול במקום שבו האדם חסר.
חברה שבה לוותר לפרגן לתת מקום לאחר זוהי חולשה מעודדת את אותה התמכרות. מה העלית כמה לייקים קיבלת כמה אתה פופולרי מרכזי ובעל עוקבים .
היוונים אמנם השכילו להבין כי נרקיסיסזם קיים בנפש האנושית וכי התכונה יכולה להביא להתנשאות ניתוק, אלחוש הוא הפרוש של נרקוטיות ! אך ההיבריס הנרקסיסטי הביא לעונש ,למוות של הגיבור הטרגי והייתה גם הטרגיות של הגיבור בחוסר יכולת לאהוב, אלא רק את עצמו. ואם בימינו האם קיים העונש ? למעשה אפשר לראות את העונש כטבוע בעצם התופעה : הנרקסיסט אינו יכול לאהוב אינו יכול להיות מסופק וברגע שהצורך לא יכול להיות אף פעם מסופק ,מתחיל מעגל קסמים של תסכול וסבל שאמנם אינו סבל המעורר אמפטיה וחמלה באחרים אך הוא סבל קיים . זהו אינו סבל של אדם שמייסר עם עצמו ,ששופט את עצמו שמלקה את עצמו ומתמודד עם קונפליקטים והתלבטויות ,אך זהו סבל נרקיסיסטי של פגיעה אשית, קינאה, עלבון, בושה וקושי להיגמל מהתמכרות מכוערת מנתקת ומבודדת .
היכולת של האדם במצבים הללו ליצור קשר אמתי חברי וליהנות ללא תסכול נמוכה ביותר וכמעט אינה קיימת .
הנרקיסיסט נשאר לבד עם המראה ,ראה דוריאן גריי
ומהי הדרך של שינוי מתמונה עגומה שכזאת ?
ראשית ,מודעות של האדם שזה מה שקורה לי . אני עסוק כל הזמן בעצמי, נקודה! עסוק בערכי בתדמיתי בקנאתי או בתחרותי ועסוק בביטולם של האחרים! או לחילופין עסוק באופן כפייתי בפגיעותי ,קיפוחיי ,בכך ששוכחים אותי מוחקים אותי ודוחים אותי .כל זעמי תסכוליי והשוואותיי קשורים בנרקיסיזם שלי !
שנית, עבודה על הפגיעות ה"עתיקות" שישנם מתחת, על האגו החבול שעושה לעצמו טריקים ומשכנע את עצמו בסיפורים. חשובה הנגיעה בפצע ,בחסך ,בטראומה בניצול ,בנכות או במגבלה הבסיסית שהייתה או שקיימת.
שלישית ,קבלה של הילד הפנימי ,הרעב ,הבודד ,הקפוא,הבלתי נראה,המוזנח ,הנשכח ,או הבינוני ,העלוב המושפל המכוער הטיפש או כל ילד דחוי אחר שקיים בתוכי והוא חלק ממני.
רביעית עבודה על הגמילה – לשבור את המראה, לוותר על האני המוחצן הזה ,לעשות עבודה על ההתנהגות הנרקיסיסטית שלי , התנהגות אליה אני מכור. לכאוב את הגמילה וההעדר כמו בכל גמילה אחרת .
בנוסף, הוא מרגיש שהוא נועד לגדולות ורק אנשים שהם כמוהו, הוא יכול לשוחח איתם וליצור קשר כלשהו אבל קשר זה אינו מבטל את התחרות העזה ואת האכזריות. יש לו חוסר יכולת אמפתית מינימלית