להתבונן על עצמך כמו אסטרונאוט שמביט אל העולם

בסרט הדוקומנטרי המקסים "Planetary"  שבו מרואיינים אסטרונאוטים שיצאו מחוץ לאטמוספירה וראו את כדור הארץ ממרחק במשך תקופה, הם מדווחים בצורה מרתקת ביותר על שינוי משמעותי שעברו בתודעתם, בתמונת העולם שלהם, בתחושות שלהם ובהרגשת השייכות שלהם לעולם וליקום. הראיה של הכדור מהמרחק העצום הייתה חוויה נשגבת שנתנה להם פרספקטיבה אחרת והשקפת עולם חדשה.

ולא רק להם באופן אישי היה משמעותי המבט החוץ אטמוספרי הזה, מסעם המופלא בחלל נגע גם בתפיסת העולם של בני אדם רבים אחרים. ניכר היה, כי העולם כולו עבר שינוי משמעותי מהמבט הרחוק כל כך והבלתי יאומן של בני אדם על כדור הארץ. בני אדם צפו בתמונות, הוקסמו רכשו את המידע ותמונת העולם של כולנו השתנתה .

נראה בברור כי העולם מביט על עצמו ממרחק ומקבל פרספקטיבה חדשה. מתוך עיניהם של האסטרונאוטים העולם מקבל ממד עצמי חדש בתוך היקום הגדול.

התבוננות האדם אל עצמו פנימה

באופן דומה להתבוננות של האנושות על כדור הארץ בעזרת נציגותם של האסטרונאוטים , אפשר לתאר את האדם מביט על עצמו מפרספקטיבה חיצונית, ומתבונן על עצמו, על חייו, על חלקיו השונים והלא מודעים ,לעתים בעזרתו של משהו אחר.

הייתה לאדם תמיד סקרנות עמוקה שדחפה אותו לחקור, להתבונן ולדעת את עצמו. אין הכוונה למבט על הבבואה החיצונית, מעשה שיכול לעשות כל בעל חי, אלא התבוננות פנימית, מעשה המצריך תבונה, מחשבה, רגש ותחושה.

למה היכולת הזאת כל כך חשובה לכל אחד, ומה הכלים הנפשיים, או "החללית המקיפה" אם תרצו, שמצריך מבט שכזה?

אחת מיכולותיו המדהימות של האדם מיום שרכש תודעה, הנה לראות את עצמו מן הצד, להתבונן על עצמו ועל מהלך חייו ולהסיק מסקנות ממרחק מה ומתוך מודעות עצמית ולדעת את עצמו.

פחד ראשוני להביט על עצמך מבחוץ

כשם שמבט חדש של העולם האנושי על עצמו הוא מהפכני והשפעתו על נפש האדם עצומה, ההתבוננות של האדם על עצמו פנימה מפחידה בתחילה , היא מאתגרת, והיא גם יכולה לשנות סדרי עולם, כי היא מגלה שיש לא מודע, והיא בונה תודעה חדשה או לפחות מרחיבה אותה .

יש זעזוע בידיעה שאתה לא מה שחשבת, או שאתה לא כל מה שחשבת או לא רק מה שחשבת. יש מהפך בתודעה שאתה מבין עד כמה אתה חי בהכחשה,התגוננות ובהשרדות .עד כמה אתה משליך על האחר/אחרת חלקים לא מודעים מעצמך(תכונות ,תסביכים ,צדדים שאתה לא מקבל ), ועד כמה אתה ממש יכול לראות באחר את מה שלמעשה זה אתה, או שאתה מנכס לעצמך מן האחר את מה ששלו.

כלים נפשיים לדרך

כמו שהאסטרונאוטים חייבים היו בכלים טכנולוגיים פיסיקאליים נכונים על מנת לעמוד בתנאי החלל ולהגיע להתבוננות, כך גם המתבוננים על עצמם חייבים בכלים מתאימים. כמו שהאסטרונאוטים חייבים היו באימון אישי נפשי בכדי לעמוד בלחצים, בממצאים ובתמיכה מהכדור שלנו ,כך גם המתבוננים פנימה זקוקים למכל מספיק וכלים נפשיים שונים כולל תמיכה של האחר כדי לעמוד במשימה.

איזה כוח פנימי צריך ואלו כלים הכרחיים להתבוננות?

• כלים קוגניטיביים כדי להבחין במורכבות ובניגודים שבתוכו ,דימיון ואינוטאציה על מנת להבחין בחלקים אי רציונליים ובלתי מודעים.

• עמדה רגשית מתאימה להתבוננות שהיא גם מכילה וגם מסוגלת להבנה וקבלה ריגשית של החלקים השונים.

•יכולת ליצור קשר ולהיעזר באחר – תוך כדי, אתה לומד גם להבחין בצורה ברורה יותר בך מול האחר, קודם האחר בתוכך ולאחר מכן באחר שמחוץ אלייך. כי אנשים ללא כל קשר יכולה להשתבש דעתם במסע התבוננות שכזה.

בנוסף לאלו אנו זקוקים לתנאים של חוסן נפשי מסוים, חוזק, ולחיבור יחסית טוב לעצמנו כדי לא נהפוך חלילה לאסטרונאוט מחוץ לאטמוספירה חסר חמצן ,חסר חללית אם ,או שנתפרק לרסיסים.

מהי הגישה שיש לפתח כדי להביט נכון?

גם האסטרונאוטים שהתבוננו בעולם הרחק מן החלל אולי בחרדת מה ,עשו זאת בסקרנות ,בהתפעלות ובאהבה של מה שעושים . אתה יוצא למסע שכזה במטרה לחקור, אך אתה יוצא עם שמחת הגילוי, שמחת היצירה, אהבה וקבלה את מה שתגלה. זו גם השאיפה שיוצאים למסע של התבוננות פנימית.

ההתבוננות העצמית מתחילה לעתים קרובות מתוך חוסר ברירה ,בעקבות מצוקה ,עקב סימפטומים ומתוך צורך השעה. האדם נאלץ להתחיל להתבונן על עצמו ועל חייו ולהבין כי המצוקה היא הדוחפת אותו לשם ..:. התקף חרדה , התפתחות סימפטום ,דכאון ,כאב נפשי כלשהו ,אובדן משמעותי, או משבר חיים. ולעיתים… אנו מונעים ע"י סקרנות שפשוט לא ניתן להסביר

היה טוב ,אם בתוך התהליך מבין האדם שיש כאן משהו שנוצר מתוך סיבות שהוא עוד לא יודע אותם, יש כאן הגיון, יש  כוון ,מטרה, קורה כאן משהו עם סוג של פרספקטיבה שהוא עוד לא מכיר. בדומה לאותו מרחב של החלל, של היקום כולו שאינו מוכר . כי האדם מכיר רק את המקום שהוא מודע לו. חשובים כאן האמון והאמונה בתהליך של תודעה דרך התבוננות וחשוב גם הרצון והסקרנות של האדם לגלות ולשאול שאלות.

גישה אמיצה המקבלת מתוך הבנה ריגשית

בתוך ההתבוננות צריך אומץ כדי לגלות, ותקווה שמשהו יקרה כי חוסר אמון והתגוננות יכולים ליצור ציניות ,ספקנות ולהרחיק את האדם מעצמו. יש להשתחרר מכל שיפוט , מדעות קדומות ,ביקורת מיותרת ומוסר נוקשה כאלו השייכים לעולם המצומצם שאנחנו שבויים בו ,שבו גידלו אותנו או אפילו עיצבו אותנו. ומעל הכול, אתה צריך הבנה ריגשית לדברים שאתה מגלה – אהבה ,סימפתיה וחמלה גם לדברים הקשים שמתגלים.

 ופה מתחיל השינוי…

 שינוי: תובנות והתמרה

השינוי מתחיל בהבנה שאנו, כמו היקום, מערכת טבעית אחת שהיא מלאת ניגודים, שיש בה חלקים מודעים וכאלה סודיים שעדין לא, שיש בה אור וצל, טוב ורע ,רציונלי ואי-רציונאלי ,גברי ונשי, זקן וצעיר ,נצחי וזמני וכל הניגודים והסתירות האפשריים ושכל היבשות מתחברות .

כל אלו הם… אתה

ההבנה הזו והתהליך שנוצר מביאים לשינוי. מדוע?

כשם שהאסטרונאוטים חוו ממרחק שהכדור שלנו הוא כדור ייחודי ומדהים ,והרגישו שהוא מקום שצריך לשמור עליו והכל מתוך חוויית המכלול, החלל ,היקום. וכשם שהבינו שיש לשמור עליו ,שיש לפתור מיד את הקונפליקטים ,שיש לסיים את המלחמות ולהפסיק את העיסוק בשטויות, כך גם מתוך ההתבוננות המשותפת, הבנת הניגודים הנפשיים ,קבלה עצמית והתחברות למכלול, מפעילה הנפש את הדחף הטיבעי שיש לה למציאת פתרון של אינטגרציה שלהם. אינטגרציה שמתוכה מגיעים השינוי וחוויית הייחודיות

מצוקותינו הנפשיות נובעות מהקונפליקטים אותם אנו חיים, מחוסר המודעות שלנו לחלקים בעצמנו ,מהפיצול או מההצמדות שלנו לאיזו תמונה אחרת מושלמת או אידאלית שבנינו לעצמנו. בעזרת ההתבוננות יש לנו כאן אפשרות חדשה, לקבל תמונה שלמה. לחבר, לסנתז ,לראות ולגלות את עצמנו כאחד ייחודי בתוך מכלול גדול ושלם.

בתוך כל ההתבוננות על השלם המורכב שלך, ההקשבה הפנימית והאבחנה במכלול שמקיף אותך משהו משתנה בך .משהו משתנה גם ביחס שלך לאחרים שאתה חלק מהם . אתה מתחיל להפנים שאנו שייכים לאותה רקמה אנושית כללית .שלכל אחד ואחת יש נפש ,אישיות, יש לה את הסבל שלה, את המצוקות שלה, את הקטנות שלה ואת הגדולות שלה . אתה מפתח גם את ההכרה בחלק המשותף לך עם האחרים , ההכרה הברורה והקבלה של האחרים כפי שהם וההכרה שאתה/את לא לבד וזקוק לאחרים.

ובהמשך, אתה מתחיל גם להבין כמה אתה קטן בתוך השלם הגדול הלא נודע שמקיף את כולנו, השלם שאנו חלק ממנו אך איננו יודעים להגדירו, השלם שאנו מאד רוצים לתת לו שם וצורה .

אתה חלק ממשהו גדול ממך

זהו שלם בלתי נתפס שבחקירתו ימשיכו בני האדם לעסוק. הם ימשיכו להתעניין ולהתעניין באותו שלם שאין להם עבורו  הגדרה ברורה . אותו יקום ,חלל ,העולמות כולם , האינסוף והחלקיות שלנו בתוכם , הכול שעבור האדם בלתי נתפס עד כאב .

האדם עם זאת ,חייב להכיר בכך שכל מה שרואה בשלם הזה הלא ידוע והמסתורי , כיצד מגדיר או מכנה אותו בכינויי אלוהות, או ניצוץ האלוהות באדם ,כיצד מאמין או עובד את אותה אלוהות ,כל אלו יכולים להיות מעניינים ומורכבים אך הם תוצרי אמונותו וזה מה שהוא כאדם יכול לעשות בכלים שיש לו. כל מה שעושה האדם כבר דורות כדי להבין את הלא נודע, האלוהות, כל האמונות שפיתח לעצמו להאמין או לעבוד את אותו שלם הם כולם דרכים חלקיות ויחסיות יפות ככל שיהיו ולמעשה אין בהם מוחלטות.

העובדה שכל ההסברים לאלוהות נובעים מתוך אמונתו של האדם ורגשותיו ולא מתוך ידיעה שלו, חשובה ביותר.  אם יכיר בכך, יהיה צנוע יותר ויבין שאחרים סביבו אולי יצרו הגדרות אחרות ואמונות שונות לאותו שלם לא נודע. הידיעה של האדם את חלקיות התפיסה שלו, תכיר בכך שמה שהוא טווה אינו טוב יותר או נכון יותר מזו שטווה האחר.

אנו חוקרים או מנסים לחקור את חוקיו של השלם הזה שמעלינו. מנסים להבין את חוקיו ומהלכו, אך עם חוסר ידיעה עלינו כבני אדם לחיות, וזה מה שעושה אותנו אנושיים

אך לעומת המסתורין של השלם הזה, האלוהות הלא מובנת הזו, את עצמינו בתוך כל זה רצוי שנבין טוב יותר. תמיד, עד כמה שאפשר. שנמשיך להתבונן על עצמינו, לחבר את כל חלקי הפזל, לקבל תמונה יותר נכונה, ולהסכים שזו תמונה שכל העת משתנה.

עם כל התבוננות, כל מסע חלל שכזה, אנו נחדד את חושינו ונפתח את תודעתנו. נטיב לקבל את תמונת עצמינו וחשוב מכל, נקבל גם תמונה נכונה יותר על זולתנו .

ובתוך כל התהליך הזה חשוב שנדע לכבד גם את הדרך השונה שבה האחר מאמין וחושב לגבי השלם ולא ננכס לעצמינו אמת ואמונה .

מוקדש לבני יואב