אבי באומן

פרומתיאוס ,הטיטן החושב קדימה יסמל עבורנו את העיקרון והכוחות היצירתיים והבוראים באדם . את הכוחות הבוראים ,המחדשים המפיחים חיים לעיתים על אפם וחמתם של הדורות הקודמים  . פרומתיאוס הוא עבורנו העיקרון שיברא וידאג לאינטרסים של ברואיו . הטיטן פרומתיאוס דור שליפני האלים הוא כמעין ניצוץ האלוהים באדם הקיים כבר לפני הדיפרנציאציה הארכיטיפית וההכרה בטוב וברע

המשיכו לקרוא

 הבנת הנשי, אומר נוימן, חשובה גם עבור הפרט אך גם לשם ריפוי החברה. ההיסטוריה והתפתחות התודעה במערב היא בעיקרה גברית גם במשמעות של מכוונות לפעילות וגם בהיותה מובילה לחיזוק הפטריארכליות של התרבות והחברה. בהקדמה לספר "הפחד מן הנשי" (Neumann, 1952), שנכתבה בתל-אביב, כותב נוימן כי המאמרים שלו על הנשי נכתבו כתגובה לחד צדדיות של ערכי

המשיכו לקרוא

לאחר הדולצ'ה ויטה איבד פליני עניין בחיקוי של החיים היומיומיים ופנה פנימה לביטוי עולמו הפנימי של הבמאי.הקולנוע של התבוננות עצמית אותו יצר, צפה למעשה את מה שיקרה  בעולם של האמנות בכלל.  השינוי אותו עבר פליני היה בחלקו תולדה של המפגש עם רעיונותיו של יונג על מבנה הנפש והלא מודע בפרט. הוא נפגש עם רעיונות אילו

המשיכו לקרוא

ה"קומפלקס התרבותי"[1]  של להיות ההורה האידיאלי, מכניס הורים צעירים ללחץ גדול ולא מאפשר להם לראות בתהליך הזה התפתחות הדדית שלם עם הילד.  בכדי לשחררם  מן השאיפה הבלתי מציאותית להיות לכאלה יש דרך לראות את תפקידם כמתפתח במהלך החיים.יהיה עליהם להבין ולקבל שגם לארכיטיפ ההורה יש צל-צד אפל. הצל של ההורות, צלה של האם וצלו של

המשיכו לקרוא

הגישה היונגיאנית לנפש ולטיפול בה, ובתוכה דרכו של א.נוימן, נותנת מקום מרכזי לרב ממדיות של מישורי הפעולה והחוויה הנפשית בתוכה (נוימן, 2013). גישה זו מתייחסת למישור המציאות בה אנו פועלים ומודעים רב הזמן, נותנת מקום למישור הארכיטיפי בו פועל הלא מודע האישי והארכיטיפי מתחת לפני השטח ותוך כדי הטרנספרנס הטיפולי, וכן נותנת מקום מרכזי לקשר

המשיכו לקרוא

  האם המטרה של הביקורת הינה שיפור, קידום,היזון חוזר, או שחרור כעסים, צרכי שליטה,חיסול חשבון  ועוד …. כולנו יודעים ,כי מתן ביקורת בכל תחום שיהיה :בחינוך בהורות בזוגיות או בעבודה ,היא לעיתים הכרחית ,מקדמת ,מפתחת ,שופכת אור נוסף על מה שאנו עושים ועוזרת בהשתפרות ובמודעות עצמית . האחר תמיד רואה אותנו מאותה נקודה בה איננו

המשיכו לקרוא

הצבר והיהודי הנודד הפכו לקומפלקסים תרבותיים שיצרו פיצול בין היהודי והישראלי החדש במדינת ישראל שהוקמה על רקע של  תקומה ,שואה, עם רוח של גאולת הארץ ,התחדשות  ויצירת יהודי חדש-הצבר. מתוך המצב ההישרדותי והבניה החפוזה, נוצרו שני קומפלקסים תרבותיים של היהודי הנודד והצבר ופיצול גדול ביניהם לגבי שני הדורות הראשונים . הפיצול מנע התחברות אל העצמי

המשיכו לקרוא

נישואין וזוגיות ממושכים יוצרים סוג של תלות הדדית שהיא מעין סימביוזה, הממלאת צורך הדדי בחצי הראשון של החיים ,עוזרת בייצוב הזוגיות המשפחה והבית, אך במשך החיים יכולה להוות מכשול בצורך של בני הזוג באינדיבידואציה ובחיזוק העצמיות והאמת שלהם בעיקר בחצי השני של החיים. נישואין וזוגיות מתחילים על פי רוב בהתאהבות רבת השלכות של בני הזוג

המשיכו לקרוא