אחת המתנות המיוחדות והמרתקות שקיבל נפש האדם היא היכולת לחלום את חלום הלילה, או כמו שאומרים בשפות אחרות, לראות את חלום הלילה: היכולת לחוות ולזכור אותו והאפשרות להתייחס אליו, לתוכנו ולמשמעות המורכבת והעמוקה שלו.
בהמשך למד האדם גם להבין את התפקיד שלו בחיי הנפש ואת האפשרויות הגלומות בו למטרות הבנה, ריפוי, איזון ואפילו עזרה בפתרון בעיות. לעשות הבחנה בין החלום הגלוי לסמוי ולמצוא את הדרך והמנגנונים שבזכותם הוא פועל.
פרויד קרא לזה עבודת החלום כיון שמאד העסיקה אותו הצנזורה וההגנה הנפשית בפני חשיפת התכנים –הנוירוזה ויונג קרא לזה תוצר ספונטאני של הלא מודע האישי והקולקטיבי המדבר בשפה ארכאית תמונתית סימבולית ושזו מהותה של השפה הזו! כיוון שהעסיק אותו המכלול הנפשי.
האדם גם השכיל עם הזמן להבין את הפונקציה של החלום עבור הנפש והאישיות: פרויד, כשמרים על השינה דרך פורקן הדחפים, הקונפליקטים והמשאלות הכמוסות; ויונג, בנוסף לכך, כמאזן, מפצה ומשלים, וכאפשרות לדיאלוג פנימי של האדם בין מודע ללא מודע, ובין חלקי אישיות פנימיים ומושלכים על הסביבה. וכל אלה מסייעים לשמור, לפתח ולאזן את הנפש על חלקיה וניגודיה, ולתת אפשרות להתפתחות התודעה, להרחבת הנפש והדעת בכללה.
חלום הלילה שמטבעו מתרחש בזמן השינה, הצלילה, הירידה והעזיבה של עולמנו היום המואר והרציונלי הם כביקור בממלכת השאול, האדס הנסתר.
ביקור בעולם אחר, עולם דו ממדי של תמונות, דימויים, רוחות ואירציונליות שמלווה ברגשות, פחדים ואפלות. והוא זוהה תמיד עם עולמות אחרים – עליונים, אך בעיקר תחתונים, ובמסורות השונות היה קשור לעולם המוות והשינה, ובמסרים שונים שבהם שותפים גם האלים או האלוהים. מסרים שונים ומשונים שהיו להם גם היבטים חברתיים – מסר לחברה דרך המדיום שחולם ומוסר את המסר…
הדימויים של עולם השינה והמוות הופיעו אצל היוונים ומאוחר יותר הרומאים, דרך הפרסונות המיתולוגיות של הלילה, ניקס, שילדה בין השאר את היפנוס, סומנוס, טנאטוס. והיפנוס שלו היו מספר בנים שמייצגים פנים שונים של עולם החלום, בין השאר מורפיאוס, פנטזיס ופוביאוס (הנותן צורה לדמיות ובעיקר לאנשים ומביא לחלום טוב ואמין, השני מעלה חלומות פנטסטיים של מילוי משאלות ויצירת כאילו, והשלישי בעולם של פחדים, סיוטים, מפלצות—כדי להפריע לאדם עד שיפתור איזו בעיה שהוא יצר.)
אנחנו ננסה לשים בצד את הפונקציה של החלום כשומר על השינה נקרב את החלום הגלוי כסיפור אישי ,כיצירה ספונטאנית בעלת ערך נפשי שנועדה גם להרחיב את הנפש וגם לרפאה.
ברור שהחומרים, הדימויים ,הסמלים והייצוגים הארכיטיפים שהחלום מביא לנו נעשה דרך תמונה ,סיפור ולעיתים עלילה שיש לה מבנה סיפורי עם העלאת בעיה. התמודדות של החולם או דמות אחרת וסיום פתרון או שאין פתרון.
החלום עם הדימויים והסמלים נוצר על ידי הלא מודע או על ידי מישהו גבוה יותר מאשר האגו כמרכז תודעה בנפש. איזה מרכיב רואה את הכול בצורה רחבה יותר של המכלול, בדרך שבה רואים את עצמנו מעבר למה שאנו מסוגלים במצב ערות!
משהו בתוכנו שיכול לראות את המכלול של מודע ולא מודע וליצור יצירה שתיקלט וגם אולי תובן על ידי המרכיב היותר מודע האני שיוכל להתייחס ואולי לעשות אתה עבודה מסוימת . כמו לתקשר את הסיפור עם האחרים כמו ניתוח דמיון פעיל פיתוח ויצירת סביבה עם אחרים כמו יצירת קומוניקציה שיתוף ואמפטיה.
נעסוק בחלומות ופירושם גם עבור אנשים שאינם בתהליך של טיפול ומעוניינים להבין מהו חלום, כיצד ניגשים אליו ומה ניתן להבין וללמוד על עצמנו גם מתוך החלומות שלנו, אבל גם מתוך עיסוק בחלומות של אחרים.
אנו נתייחס לסיפור החלום הגלוי כמו שהוא כאל סיפור שיש לו מבנה תוכן ולעיתים קרובות גם פתרון ובכל מקרה קיים בו תמיד מסר מתוך הלא מודע עבור החולם.
ותחילה ניתן מבוא קצר על החלום על פי פרויד ויונג חלוצי הפסיכואנליזה ומיצבי החלום על מפת הפסיכולוגיה המודרנית.
אין ספק שהקרדיט הראשוני והחשוב מכל על מחקר החלום ראוי לזיגמונד פרויד וראייתו הפסיכו דינאמית. הוא שהפך את עולם החלומות לשדה נרחב של מחקר מדעי- "עבודת החלום" ופירוש החלום כמו שקרא לכך .
זה הוא שהפך את החלום לעולם שראוי להתייחס אליו באופן מדעי וולא רק לרציני לתקופתו. כדי להיכנס בהמשך לתורת החלומות של יונג, אוסיף כי בהקדמה לספר 'פרוש החלום' מדגיש פרויד עד כמה בעולם העתיק והלא מדעי היה החלום שייך לתחום התופעות העל-טבעיות, לשדים ולאלוהויות.
הוא פרויד, כממשיך דרכו של אריסטו, מוציא אותו מרשותם של האלים ומתוצרי האלוהי ,זאת למרות שהוא מאמין שהאדם קשור או דומה לאלוהי.
פרויד כאריסטו יטען שאם כבר היינו מסכימים לשייך את החלום לממד לא רציונאלי ,הוא היה מעדיף להתייחס אליו כאל תוצר ממקור דמוני, כשטני ולא אלוהי כי כך אופייני יותר לטבע.
אבל בכל מקרה, הוא רוצה להוציאו גם משם ולעשות את התוכן הבלתי קריא למובן ומלא משמעות.
זה הוא אם כך שגילה את החלום כפתח, כדרך המלך ללא מודע ולטראומות המודחקות שבתוכו. כעולם שבו שליטים חוקי הלילה ,תהליכים ראשוניים, לעומת חוקי היום שבהם שולטים התהליכים המשניים הרציונאליים של האני המציאותי.
החלום ייטות פרויד, הוא תוצר של מספר לא מבוטל של תהליכים ובבסיסו הוא ניזון מעולם של משאלות ודחפים אסורים. התהליכים בעזרתם נוצר החלום דומים בבסיסם לעבודת האני האנושי המתוחכמת הרוצה בו זמנית גם להצפין, להסתיר, להתגונן, גם לשחרר וגם בסיומו של לילה לגלות, והכל ביחד. על כן, ההתייחסות לחלום היא כאל כתב חידה מרתיע ומושך כאחת שעלינו לפענח כבלשים.
אפילו הסמלים כמו אמצעי הגנה אחרים ,התקת דמויות ומצבים ועיבוי של תכונות בשפת החלום ,הם אמצעי הגנה בפני חשיפת התוכן לאדם עצמו חשב פרויד.
יונג שהוקסם מפרוש החלום של פרויד בזמנו, למד ממנו את תורתו עד 1913 ועם הראייה המורחבת שלו את הנפש (הנפש בנויה מחלקים רבים שמקבלים צורות אנושיות וחייתיות שיש ביניהן יחסי גומלין) ופיתוח השפה הסימבולית מעבר לשפת ההצפנה, הרחיב את משמעותו למקומות חדשים – ישנים.
החלום על פי יונג, למרות עושרו ואוצרותיו ברגשות, בדחפים, בתמונות ובמסרים, אינו תוצר של "עבודה" במובן של ה"אני" – האגו האנושי, זה שמתפקד בהיותנו ערים, אלא משהו ספונטאני וסמלי שנוצר על ידי העצמי – המכלול, הנפש כולה היוצרים אותו. על כן, הוא נוצר בשפה ארכאית וויזואלית עם הרבה דימויים ראשוניים.
הכוח היוצר של החלום אינו רק דחפים יצירתיים ומשאלות הרוצים להשתחרר ולהתפרק, אלא גם את אותו צורך של הנפש האנושית לשמירה עצמית, את הדחף האישי להתהוות האני והעצמי השלם והרוחני, ועזרה פנימית בהיותך עצמך ומימוש עצמי.
אחרי שפרויד הוכיח את האג'נדה המדעית פרופר ואת אופיו הכובש של האני המודע, יונג מכניס למשוואת יוצרי החלום את הציר שבין חלק האני והתודעה והעצמי-המכלול ומערכת היחסים ביניהם. יש יחסים, יש שיתוף פעולה ולעיתים יש פיצול בין מה שמודע למה שלא מודע, גם ביצירת החלום וגם בפירושו. בעקרון, יש ליצור סינתזה ומשהו חדש ביניהם.
הוא מכליל בחלום גם את הגבוה, הנשגב, וגם את הנמוך הדמוני. הוא עושה זאת דרך שילוב האספקטים הגבוהים הרוחניים עם הנמוכים, היצרים הקיימים בנפשו של האדם, וכך מחזיר את מה שפרויד באופן זמני הוציא.
לא נתייחס לכוחות אלוהיים או דמוניים כחיצוניים לאדם ומושתלים בתוכו ומופיעים בחלום, גורס יונג, אלא נכיר בכוחות פנימיים בעלי עצמה על-אנושית, הנובעים וקיימים מתוך נפשו האנושית, לטוב ולרע.
הכיבוש המדעי רציונלי, את האי-רציונלי חשוב במידה מוגבלת, אומר יונג, ומעבר לכך חשוב המפגש המחבר, החתונה הפנימית של אספקטים מתוך התודעה עם אלמנטים מתוך מה שלא מודע.
ולמרות התרחבות התודעה עוד ועוד תמיד יישארו בנפש חלקים לא מודעים .
החלום הוא כמו דלת קטנה לחלקים הכי נסתרים וסודיים של הנשמה הרוח, ולא רק הנפש. "פתח אל הלילה הקוסמי שהיה הנפש הרבה לפני שהייתה תזה מודעת של האני המתפתח מאוחר יותר".
יש רובד עצום שיישאר נפש לאו דווקא מודעת , לא משנה לאן שהאגו יגיע……
תמיד יבואו לידי ביטוי הדמיון והאמת האוניברסאליים, האדם הנצחי, החי בחשכת הלילה הקדמונית – שיונג מכנה את העצמי הגדול, שהיא תבנית מולדת בעלת איכות שמעבר.
בתוך עולם ראשוני זה, האדם נשאר שלם, השלמות בתוכו. הוא בלתי מופרד מהטבע, ערום ויחסית חשוף מכל אגו.
יונג טוען כי עקב השתתפותו המועטה של האני המודע ביצירת החלום ,ניתן לגשת לחלום לא ככתב חידה בלשית, אלא כיצירה מורכבת של הלא מודע .
ניתן להתייחס לחלום כמסר, בדומה לעולם העתיק שהאמין שהוא מסר מהאלים. אך אנחנו נתייחס אליו כאל תוצר המגיע מהשלם, ומשלימות הכוללת גם את הגבוה – הרוחני והרגשי, וגם את הצד הנמוך יותר שבתוכנו – הדחף והיצר.
החלום מגיע ונטען מתוך מכלול הנפש, ובנוסף על תפקידו בוויסות ובשחרור דחפים ומילוי משאלות, הוא בעל פונקציות רבות של שמירה על האיזון הנפשי, ריפוי, מסרי אזהרה, עימות ושיקוף עצמי, ושל מסרים פנימיים על ניתוק קיים ועל הצורך השעה בחיבור.
עם ראייה נרחבת שכזו של החלום, וכמו שג'ימס הילמן מכנה אותה דרמה של מפגש עם העולם שמתחת, ועם ויתור על החלוקה המסורתית של המסר לחלום גלוי וחלום סמוי, נוכל לומר כי החלום כמעט באופן "מיסטי" מראה לנו את עצמנו מנקודת מבט הרבה יותר שלימה וגבוהה ממה שהאני היומיומי מסוגל.
אם לחלום יש גם ממד ארכיטיפי כלל אנושי אזי הוא יכול גם להדהד ולעורר תגובות גם באחרים :
חלום יעקב וחלומות גדולים. ההכרה בשכבה משותפת ולא מודע קבוצתי כללי נותנת לנו אפשרות לחלוק ולהבין יחד!
ולחלק החברתי של החלום
"כעת אני יודע כי לא מתוך נשמותינו היחידות אנו חולמים. אנו חולמים בעילום שם, במשותף, ולו גם כל אחד על פי דרכו. הנשמה הגדולה, שכולנו חלק ממנה, עשויה לחלום באמצעותנו, באורח החלימה שלנו, בחלומותינו הכמוסים."
תומס מן :"הר הקסמים"
הפילוסוף הגרמני גיאורג היגל העיר פעם שאם אוספים ומנתחים את החלומות של תקופה היסטורית מסוימת, הם היו נותנים מושג מדויק של הרוח ששררה באותה תקופה.
המשורר מייקל אורטיז אסף חלומות רבים על שואה גרעינית בספרו: "לחלום את סוף העולם". הוא רואה בהם מיתוס מודרני המתהווה — הכנסה לסוד מוות פסיכולוגי קולקטיבי ולידה מחדש שתכליתם לגרש את האפשרות של הרס עצמי.
Charlotte Beradt; the third riech dreams 1968
בתוך כך הצליחה בראט לסווג את חיי שלוש מאות מעמיתיה, אזרחי גרמניה בעת עליית הנאצים. היא גילתה שחרף תגובתם של האנשים ששטחו בפניה, היה להם קושי להשלמת עם הקרע הנורא במארג החברתי של רפובליקת ויימאר, חלומותיהם סיפרו את הסיפור האפל שהתחולל במקביל.
עבודתה זורה אור על כוחו של האמת הטמונה בחלומות המרפאים ועד כמה יכול כוח זה להצטמק לכדי קול קורא במדבר באופן שמתברר כהפסד הטרגי של האנושות.
חלום של רופא עיניים בן 45 בשנת 1934
אנשי סס מתקינים תיל דוקרני בכל חלונות בית החולים. נשביתי באי-יכולתי לאסור על הבאת התיל הדוקרני שלהם אל המחלקה שלי. אבל בסופו של דבר ויתרתי. עמדתי כמו קריקטורה של רופא כשהוציאו את הזגוגית והפכו את החלקה למחנה ריכוז — אבל בכל זאת פוטרתי מעבודתי. עם זאת, הוזעקתי לטפל בהיטלר כי הייתי האדם היחיד בעולם שיכול היה לעשות זאת. התביישתי בעצמי שחשתי גאווה ולכן פרצתי בבכי.
מונטגיו אולמן, פסיכיאטר וחוקר חלומות שחי עד לפני חמש שנים: כל עוד אין לייחס משמעות לכל דבר מתוך החלום כדי למצוא את דרכו חזרה לחברה, הפרט נותר לבד עם עצמו ואין לו ברירה אלא להטמיע את תעלומותיו אל התודעה או אל הלא מודע שלו. לא נותר מקום לקריאת תיגר על הסדר החברתי.
ומשהו על חלומות שלי:
בחלומי, אני נמצא בביתי ומישהו אומר לי שעלי לחזור לבית אבי, כי הופיע שם צבי עם קרניים, והוא שוכב כבר זמן רב מת על מפתן הבית. אני רץ לבית אבי ומושך בכוח את הגופה שאני צריך לקבור. המשימה קשה ולא נעימה, יש גרירה, אבל היא בוצעה.
לאחר בערך שנה, אני חולם שוב על הצבי, אך הפעם אני הולך באזור מדברי בדרך די ברורה עם אשתי, אך מגיע לאזור עם מחסום. ליד המחסום אני רואה בוטקה שבה יושב איש זקן. האיש עוצר אותי ואומר לי שאני לא יכול להמשיך אלא אם כן אוכל את בשר הצבי שהוא מגיש לי.
הבשר שחור וקשה, אני לועס בקושי, אך שוב מבצע את המשימה, עובר את המחסום ובידי רצועות מן הבשר שעלי לסיים.
ולאחר כשלושים וחמש שנה אבי מזדקן אני מטפל בהם בשני הורי ולפני כמה חודשים
אני כותב שיר:
אלוהים ואדם
אותך אבי הערצתי עד תום, בך אבי ראיתי עולם
לך אבי קשרתי כתרים כי מלך אתה בעיני הילד
אותך אבא רציתי לאהוב את מבט עיניך לכבוש
בידיך החזקות חיפשתי אחיזה ועל ברכיך הברכה
אותך אבא תיעבתי עד תם ובך נלחמתי אינספור
לך אבי הורדתי כתרים, כי עריץ היית בעיני הנער
אותך אבא שנאתי עד כאב ,כי בעינך לא ראיתי אותי
ידיך החזקות הפכו לי לאויב ויציבותך לאשליה
אותך שאול הרגתי עד תם וממך לקחתי כתרים
אך בשרו של הצבי ישראל מאן להיעכל
שואתך מדור בנשמתי ,עיצבונך חדר בלבבי
עיניך אבי שלא ראו אותי הפכו עיני שלי .
אותך אבי עזבתי עד תם ומלכות שלי מצאתי
אישה אהבתי וידעתי , בנים ובנות ילדתי עמם גדלתי.
אבות רבים פגשתי, בנים אבודים לוויתי ונשמות תועות אספתי,
את עיני לא עקרתי ,בדרכים לא נדדתי מכולם למדתי
וגם אם כתרי היו לאשליה עיני הטיבו ראות
לך אלי נתתי שם ובך אב הרחמים האמנתי עד תם,
את אלוהי מצאתי ואמונתי הפכה שלי.
למדתי לאהוב אותך אדם ועמך לקבל ולסלוח
גופי רפה ,ליבי התרחב, עיני כהו והרגע יקר מציאות.
ועם ערוב יום אותך אבי זקני הערכתי עד מאד,
ובך מולידי ראיתי אדם,
לך אבי אקשור תכריכים ,כי איש אתה בעיני האיש,
אותך אבי למדתי לאהב ויודע כי אהבת.
כשורש לי ידיך הרפות אוהבות החיים וחוכמתך אהבה.
ולך אלי מתפלל : אל תשליכני לעת זקנה ורוח קודשך אל תיקח ממני.
אבי באומן ירושלים נובמבר 2017