האם ישנה דרך שלא ניפול לארכיטיפ הזקן או הזקנה, ה-senex השלילי, אשר עלול להביא אותנו לזקנים נוקשים, למוסרניים, בעלי הרגלים כפייתיים חוזרים, להפכינו למטיפים, לביקורתיים. האם יש דרך שבעת הזקנה לא נעשה דמוניזציה של כל מה שקורה עכשיו סביבנו, שניטה להאדרת העבר, לשלילת העתיד ולהצמדות כפייתית לחוקים ולסדר הישן. האם קיימת אפשרות שלא נידבק לנרטיב
הראש החושב
פסיכולוגיה אנליטית וגישות אחרות // תיאורייה
המשמעות הפסיכולוגית של מעמד הר סיני עבור הציר אני עצמי
פרשת כי תישא עוסקת בבניית הציר שבין העם ואלוהיו בין אלוהים ואדם, בקרע ובפיצול, בניסיונות האיחוד עד כריתת ברית שהיא איחוי וחיבור ביניהם. חיבור בין אלוהים ואדם ובציר האישי שלנו, של כל אחד בקשר שבין אגו האני כמרכז תודעה לעצמי הגבוהה והכולל-ציר אני עצמי. בקשר שבין הניצחי והבר-חלוף. יונג: "כל דבר שיש לו עניין
מה לפסיכופתולוגיה ולמיסטיקה? מפגש התפתחותי של תמורה או פתולוגיה ושיגעון? בעקבות האדם המיסטי של אריך נוימן
המיסטיקה עליה מדבר נוימן קשורה לחיים ולהתפתחות. היא עוקבת אחר שלבי החיים ומתרחשת בכל שלב התפתחותי תוך כדי המפגש של האני עם הארכיטיפי, החוץ תודעתי שהוא נומינוזי בטבעו. המפגש הוא חלק חיוני מן ההתפתחות התקינה של האני והתודעה, תמיד עוצמתי ומסכן את האני, כל פעם מחדש. אך הוא גם יוצר אופניות מיסטיות להמשך החיים. לכן
חלום: מפלצת ראש סדן
החלום בשפתך: "ליה (אהובתי, בת זוגי) ואני בורחים מגבר בחולצת טי שחורה שלו ראש סדן ברזל מסיבי. הוא רודף אחרינו לכל מקום שאנחנו בורחים. הוא חזק מכדי שאני אוכל להתמודד אתו ישירות. אנחנו מסתתרים בקומה ריקה לבנה בבניין נטוש שבו אין אף אחד. אנחנו מבינים שהוא מוצא אותנו לפי חוטי הטלפון, שבכל מקום שבו יש
The Alchemy of the Inner Chorus
In considering my formative professional years, and the dialogue I have maintained with various theories and approaches, divergent images reverberate within my mind. I respond to, and address them, as voices, orchestration, and music, coalescing over time into an inner chorus. Recently I have been very interested in our use of instruments and
אפדימיית הקורונה תכלית ומשמעות ליחיד ולכלל
אחד מן האתגרים האנושיים שיכולים להביא לדרך הסתכלות מעניינת גם של תופעות נוראיות כמו אפידמיית הקורונה, הינה לוותר לרגע על ההסבר של הסיבות ,הגורמים –בגלל מה קרו הדברים ומה טבעם המדעי ולאמץ ראייה תכליתית המתעניינת ב-לאן מוליכים הדברים ,מה זה בא להראות, לאיזה שינוי יביא. להבין לגבי משמעות התופעה עבור העתיד גם ברמת הכלל וגם
על הנשי אצל נוימן ועל הפחד ממנו עבור הגבר ועבור האישה
הבנת הנשי, אומר נוימן, חשובה גם עבור הפרט אך גם לשם ריפוי החברה. ההיסטוריה והתפתחות התודעה במערב היא בעיקרה גברית גם במשמעות של מכוונות לפעילות וגם בהיותה מובילה לחיזוק הפטריארכליות של התרבות והחברה. בהקדמה לספר "הפחד מן הנשי" (Neumann, 1952), שנכתבה בתל-אביב, כותב נוימן כי המאמרים שלו על הנשי נכתבו כתגובה לחד צדדיות של ערכי
חומר אדמה ובוץ-נפלאותיה של האם הגדולה והמתמירה בעבודת הקדרות
חמר ,אדמה ובוץ נפלאותיה של האם הגדולה ומהתמירה (טרנפורמטיבית)[1].בעבודת הקדרות.. מהו אותו קסם מהלך של העבודה בחומר הראשוני האדמתי הזה ,האם זה המגע ותחושת הבסיס שנותן , המשחק הרטוב בבוץ ובחול- העידון (הסובלימציה ) ,האם זו יכולת העיצוב הקלה של החומר או יכולת השתנות ותכונותיו הפשוטות של החומר ? . או האם זו העל זמניות
סינכרוניסיטי-על הקשר הנסתר שבין רוח לחומר
סינכרוניסיטי- על הקשר הנסתר שבין רוח לחומר : קשר א-סיבתי של משמעות כמחבר בין אירועים מנטליים ומצבים ממשיים בטיפול ובחיים בכלל .״מה שאין ברצוננו לדעת על עצמינו והגיע זמנו להיגלות יבוא אלינו מבחוץ כגורל״ הוא משפט מפורסם של יונג. המשפט נותן מקום לקשר מיוחד בין החוץ והפנים בין החומרי והמנטלי ומייחד את משמעות האירועים ואת הממד
ערבוב אב-עצמי ,אב- אלוהים
ערבוב אב-עצמי אב-אלוהים ברמה התרבותית קולקטיבית, עד כמה הוא קיים גם ברמה אישית דבר שנוכל לראות בבעיות שמגיעות לחדר הטיפול. ונראה גם עד כמה ניתן להסבירם באספקטים אישיים שנכשלו בהתפתחות. נעסוק בצורך בפרסונליזציה של ארכיטיפ האב עבור השחרור מטריטוריית האם. נבהיר ונבין את מקומו של העצמי הממגנט בשלבים הראשוניים של ההתפתחות ומול זה להכיר בכוחם