כל אחד והאיתקה שלו-חזרה הביתה כתהליך אל העצמי

 

אודיסאוס  ישמש עבורנו דוגמא למסע או תהליך נפשי של החצי השני של החיים, של האינדיבידואציה בחצי השני כשאדם חוזר מן המלחמות הקולקטיביות או הפרטיות שלו.

לא משנה היכן ומתי ,מלחמות, גם אם הן בלתי נמנעות ואפילו בעלות הישגים, הן קשות לנפש ומנתקות .

הן מרחיקות את האדם מעצמו ,הן הולמות בו בפחד ,הן מפתחות בו הסוס ולעיתים רתיעה מודעת או שאינה מודעת לחזור הביתה .

החזרה ממלחמה, לעיתים מסתיימת בניתוק זמני מן עצמי אך קורה שהיא יכולה להוביל לקריסה של האדם אל עצמו ואפילו להיתקעות נפשית כביכול בשדה הקרב כמפקד, כחייל או כקורבן.  

סימניה של המלחמה ולא משנה איזו, ניכרים בנפשו ובהתנהגותו של החוזר ממנה

והם גם בעלי השפעה על סובבים אותו וגם על אלה הגדלים על ידו …

כדי להשתחרר נפשית נחוץ לו לאדם לעבור ולעבד את כול התהליך בשנית ובשלישית תוך סיפור לאחרים ותוך עיבוד רגשי נפשי.

אודיסאוס המהולל ,הגיבור מטרויה ,הטריקסטר( התחבולן)  ,נכד לגנב ,שפחד בתחילה מהמלחמה ,שהיסס לצאת אליה ואפילו סלד מן העובדה שיעזוב את בנו התינוק, את ארמונו ועירו,  הוא דווקא זה שנעשה תוך כדי עשר שנות הקרבות, רב מעללים וגיבורה המרכזי . הוא זה שעורר מעליו וסביבו את כל השדים והאלים בדמותם של פוסידון ,אפרודיטה ,אתנה והרמס ,הוא שהעלה ויצר מולו מספר רב של יריבים , שונאים לצד כמה בני ברית .

אחרי המלחמה אודיסאוס לא יכול היה לחזור הביתה. היסוס או פחד אחזוהו לחזור?

מדוע נתקע אודיסאוס בדרך יותר מעשר שנים ומדוע דווקא אחרי המלחמה  נסחף וגם התפתה להישאר ,התגבר והתרברב, ידע בדרכו נשים ועשה מסע בו ירד לשאול?  .

אפשר להביט על השתהות שלו כהתעכבות והכנה לקראת ,כי ירד לשאול ועבר מסע ותהליך מעניין ועמוק על מנת  שיוכל גם להשתחרר מהטראומות , גם לרפא ולוותר ,גם להעמיק בנפשו ואולי להפוך לאנושי, להתחבר מחדש לעצמו ואז לחזור הביתה .

אודיסאוס הגיבור ישמש עבורנו דמות אנושית ועל אנושית פרוטוטיפ ,שבתוך המלחמות, התככים ויותר מאוחר ההרפתקאות ,עובר תהליך אנושי של התפתחות נפשית.

התפתחות מתרחשת מתוך המצוקה והמרחק ,מתוך הכאב ,הוויתור על ההיבריס ,על היצרים הלא מווסתים ,הוויתור על האגו ומחיר המניפולציות והסבל של וויתור על דפוסי ההישרדות של האגו .

זהו המסע של להיות עצמך גם מתוך מי שאתה ,גם מתוך הדברים המציאותיים הממשיים שעברת בחייך וגם מיתוך החוויות הפנימיות והמשקעים שיש בשחזור של החוויות לאחור.

זהו המסע של  להיות עצמך מתוך מה שעשית או מה שלא עשית, להתחבר ולחבר את כל מה שזה אתה ,כל הפרדוקסים ,ההתנסויות והמעללים .כל החולשות הבלתי ניתנות לשינוי…המסע של למצוא את המקום הנכון לך…בינך לבינך אך גם בהקשרים חברתיים תקופתיים ואחרים. הדרך של להגיע לעצמי ,הכורך בתוכו את המעשים ואת חוסר המעשים שלך והוא מבטא לא רק העצמי של הילד המשתקף בעיני הוריו. לא רק את סוג העצמי החשוב בחצי הראשון של האדם.

נקודת מוצא שתהליך החזרה הביתה והאינדיבידואציה נערך ליד ובין אחרים קרובים.

לצד ולמול אודיסאוס אנו נחשפים לשתי דמויות מרכזיות מחייו בנו הנעזב  ואשתו הנאמנה שגם הן במקביל עוברות תהליך . ראשית ,תהליך של עצמן ועבור עצמן ושנית על מנת שיוכלו  לעשות מקום מתאים לאחר : לסלוח , לקבל את הגיבור החוזר הביתה.

דמויות אילו של הבן והאישה תסמלנה עבורנו את הבן והאישה כדמויות פנימיות בנוסף על סיפורן כבני אדם חיצוניים וממשיים וכאלה התופסים מקום משמעותי בחייו של הגיבור .

הבן טלמכוס שאליו נתייחס גם במובן של הילד ,הבן הפנימי ,אך לא פחות מכך במובן העתיד ,כמו ביהדות שבה הבן הממשי נפדה ,שהוא שלך אך גם לא שלך אלא אובייקט להשלכות שלך  . הבן שאתה משליך עליו ומצפה , הבן שעל ידו אתה מבין ומוותר מקשיב לו ועונה…

ועלי להוסיף כי האיתקה שלי ,החזרה שלי הביתה אל עצמי, הולידה בי מודעות חדשה לכך שמסענו האישי ביותר, יהיה אשר יהיה ,הוא על פי רב קשור גם באחרים עימם אנו קשורים חיים או חיינו : יהיה זה ההורים שלנו, נסיבות הולדתינו וחיינו, גם התקופה של המלחמה, העלייה וכו, וכמובן בת /בן הזוג ,הילדים ,החברים ולאנשים במקצוע הטיפולי גם המטפלים המטופלים המדריכים ועוד . כל אילו קשורים במסענו האינדיבידואלי ביותר.

לגבי אילו הקרובים אלינו, בגיל המתקדם שבו אנו עושים את המסע לעצמינו ,מרכזיים ביותר בני הזוג ,הבנים/בנות שלנו והחברים הקרובים . אינדיבידואציה לא נעשית בווקום אנושי, ומעבר להשלכות ,הדיאלוג הבינאישי הגלוי והסמוי משפיע על העצמי שלנו ושלהם ואפילו יוצר אותנו ואותם בעזרת האחר שבנו ובהם.

כאדם צעיר ופסיכולוג בשנות הארבעים של חיי עסקתי בשאלה של המחיר שהאחרים משלמים עבור האינדיבידואציה שלנו והיום אני ער יותר להשתתפות ולתרומה ההדדית שלהם. כי גם בפנים הנפש, הארכיטיפים ;הצל, האנימה /אנימוס העצמי המרכזיים באינדיבידואציה הינם ארכיטיפים שתמיד יפעלו בקונטקסט בינאישי.

ונזכור גם שאנו עבור האחרים בדרך כלל משמשים כחלק מההתפתחות שלהם והתפתחותנו שלנו על ידם מרכזית באפשרות שלהם . 

גם לגבי ההורים הזקנים שלנו שעדין בחייהם נפשם תמשיך לעשות את מסעה כל עוד יש עמה קשר,תקשורת והשפעה הדדית .

הדמות המשמעותית הנמצאת בבית ,שאותה השאיר אודיסאוס כתינוק שאליו יש לחזור או שהוא יהיה זה שיאפשר חזרה ,זהו גיבור נוסף באודיסיאה בדמות הבן טלמכוס . זהו הבן שסבל גם מנטישה וגם מאבא נעדר אחרי המלחמה .

על מנת שהגיבור אודיסאוס, האב ,יוכל לחזור, על מנת שיהיה למי לחזור ושיעזור לו הבן בחזרה[1]   טלמכוס חייב להתעורר ולהתארגן למסעו ,להשתחרר מדמות האם ,להתגבר על הטראומה של נטישת האב ולהתחיל מסע של התעוררות והתחזקות עצמית  .

כמו כל גיבור שעושה מסע של החיים בחציים הראשון יש לו לטלמכוס דחף לדעת מי אביו , מה עשה האב, לאן נעלם האב, האם חי או מת ,באיזו מידה היה גיבור ומה היו חולשותיו . הבן מלבד עבור עצמו, הוא גם, ההמשך לאב , הוא מצד אחד המזכיר את האב אך גם המאתגר וגם המשלים וה-"ביחד."

הציר בן אב או בת אב ,מאד מרכזי גם להתעוררות ליציאה אל הדרך אך גם להתקרבות הביתה לעצמי. הציר חשוב גם עבור הבן או הבת המתפתחים ולא פחות מכך עבור האב שאם אינו חסום הוא מושפע מהבן או הבת.

טלמכוס עצמו כגיבור יסמל עבורנו את ההתפתחות בחצי הראשון של החיים כאשר האינדיבידואציה היא עדיין היכולת הגעה לנפרדות ,היא עדיין בחיתוליה ,בהתעוררות : להתארגנות ,התגבשות ,בניית הזהות, יציאה מהמטריארכט . היא עדיין בחיפוש אך בידיעה שיש עדין תמיד מי שיכול לעזור לך. התפתחות זו קשורה בלדעת מי אתה, מי הוריך ומה הן החזקות שלך .

אך כמו שאנו יודעים מטיפולים, החיפוש ,הרצון לדעת והצורך בהעלאת התכנים ,אינו עובר חלק מכל בחינה.

האודיסיאה מספרת לנו כבר מלכתחילה שהנושא של העלאת הזיכרונות של העבר וקשייו גם על מנת לדעת אותם ולהשתחרר מהם אינו פשוט לא להורים ולא לילדיהם .

האם פנלופה מגוננת על בנה טלמכוס הרוצה לדעת ועל עצמה מתוצאות הידיעה ועל כן נמנעת ומכחישה .  היא מנסה לכסות על הסיפור האמתי , למנוע את העלאת הזיכרונות העצובים, אך הבן המוכן להתמודדות ורוצה לדעת מתעקש ועומד כנגד אמו . הוא רוצה לדעת , הוא רוצה שהמשורר ישורר לו את השיר האמתי והעצוב  ,הוא גם נכנס לחדר האוצרות של אביו כדי לחפש סודות.

״סודות האב" אמר לי פעם משהו: ״אבא לא גילה לי את הסודות של הגבריות , של דרך העולם של המסע של החיים ״ .

הוא מתחיל מסע להכרת אביו דרך עיניהם של הגיבורים האחרים שנלחמו עם האב . טלמכוס יוצר קשר גם עם בניהם של הגיבורים האחרים חבריו של אביו המשמשים כדמויות אחים מאומצות .

בידיעת האמת על אביו מגלה טלמכוס אצל הגיבור נסטור גם את הצל של אביו אודיסאוס. זהו צל של ערמומיות ושל היבריס, תכונות מהן סבל אביו ונענש על יד אתנה וזאוס בזמן המלחמה. עם גיבוש הדמות של האב מגיע טלמכוס גם לרגעים של חמלה על האב ודווקא בעזרת יוצרי המלחמה מנלאוס והלנה אשתו. הוא לומד לסלוח לאב.

מנלאוס הוא אחיו של אגממנון שחזר הביתה ונרצח בצורה טרגית על ידי אשתו והוא גם מעדכן את הבן על העונשים שמקבל אביו מהאל פוסידון . על ההיבריס ועל לקיחת הדין לעצמו.

מנלאוס החכם גם מלמד את טלמאכוס  את הצופן שתמיד יעזור לנו : מי האל שמעכב אותך כרגע , מי זה שרודף אותך ובשפתינו אנו איזה מוטיב ארכיטיפי מציק לך כרגע …… ברגע שאתה יודע זאת ,אתה יכול להיות  מודע מהי הדרך להשתחרר מדברים .

מנלאוס לימד אותו כל זאת כהשלמה של דמות אב שלעיתים קרובות האדם מקבל מאנשים שונים  ואולי מדמות מטפל.

והאלה אתנה, הכוח הארכיטיפי המביים ומנהל את כל הדרמה, הכוח המניע אל החזרה ואל המפגש ,שהיא גם האלה הנשית הפטריארכלית, האלה הנושאת פרדוקס, יודעת שלא תוכל לשחרר את האב מכלאו אצל קליפסו .לחלצו מזאת המסמלת את השבי שבאישה הנצחית. שבי זה הינו תחנתו והתמכרותו האחרונה של אודיסאוס ואתנה יודעת שלא תוכל להשיטו ולהשיבו הביתה לולא יתמלאו שני תנאים : תסתדר עם פוסידון אל הים המסמל את הדחפים היצרים הסערות והיסחפות בנפשו של הגיבור, ולולא יהיה שם בביתו באיתקה אליו חוזר בן בוגר שמחכה לו ומוכן לקבלו.

אודיסאוס מתחיל להתעורר למסע הביתה ( ולא סתם מגיב בבייכנות כמו שעשה עד כה ) ובפועל מספר לאורך האודיסיאה את סיפורו לאחור בכל מיני תחנות וצמתים בהם ייזכר ויספר.

הוא מתעורר למסע בכמה אספקטים והכל קורה תמיד בעזרת גורם נוסף ובהתעוררות להתפתחות כמו שלמעשה קורה בכל תקופות החיים. וחשוב לזכור שבכל תקופה הגורמים להתעוררות הם בלבושים אחרים ובדמויות מעוררות שונות שבהם יתגלמו למתעורר.

אתנה מחופשת ומתגלמת באותן דמויות מעוררות משגיחות מזהירות ומכוונות  . דמויות אשר בהקשר הטיפולי היינו אומרים שעליהן משליך המטופל את הכוח שהוא צריך כרגע עבור גיבוש והתגלות העצמי או עבור התעוררות והתחזקות האני. באודיסיאה כוחות אלו מופיעים כייצוגי האלים שיסמלו עבורנו כוחות פנימיים ארכיטיפיים שיכולים גם להיות מושלכים על אנשים (הרי אתנה מחופשת כל פעם לדמות אחרת) והם יכולים לעורר, לעזור אך גם לרדוף או לדחוף .

הם גם יכולים ללוות ,אך גם לעכב גם לכוון לעיתים לבלבל ולכוון לא נכון ולעיתים אפילו לסמל אינסטינקטים המתעוררים בעת צרה כדי לחלץ אותנו ממצב.

וכמובן יכולים לתת לנו לעיתים פתרונות זמניים שנצרך בהמשך לעמול כדי להשתחרר מהם.

כאשר אדם מקבל השראה מכוחות ארכיטיפים או לעיתים נרדף על ידם ,לא רק הוא מקבל השראה או נרדף, אלא גם הסביבה שלו מושפעת מהכוחות שמציפים אותו והוא מורגש כאחד שנבחר על ידי האלים. הוא תחת השפעה של אל שבחר בו ,זה נותן לו את הכוח לפעול וזה גם פותח לו דלתות (יש מנהיגים שמקבלים כוחם מהטריקסטר הרמס למשל ).

או לחילופין הוא יכול להיות מוקצה כי האלים רודפים אותו ולעיתים זה חלק בגורל חייו.

לעיתים אם כך אנו מעוררים על ידי כוחות נומינוזיים , לעיתים רדופים על ידם  ולעיתים מלאי השראה או מכוונים וממוקדים .לפעמים אנו בסערה רגשית נפטונית שמרחיקה אותנו והופכת כוון חזרה לנקודת המוצא .

ומן הצד של האני שלנו החלק כביכול מודע, זה המכוון ממקום שולט ורציונלי, אנו מאבדים "את זה" ,משתלט עלינו קומפלקס ואז האגו באינפלציה , אנו בהיקסמות מן הסירנות ,נבלעים בתוך הלא מודע או מתמכרים ולא משנה למה ואפילו למוות .

מסעו המופלא של אודיסאוס אחרי המלחמה אחרי הטראומות שעבר מציב בפניו ובפני כל אחד שעומד בפני החזרה הביתה והרפיה ממלחמות ומן האגו כמה משימות בעלות גוון ארכיטיפי . מדהים לראות עד כמה העסיקו משימות אלו את היוונים והרומאים כבר בעולם העתיק ,עד כמה הן אוניברסליות ויכולות להיות עבורנו אבני פינה לתהליך התפתחות ואינדיבידואציה.

בחצי הראשון של החיים אנו נבנים, מעצימים ,יוצרים הפרדה ועצמאות, יציאה  מהמטריארכט. אנו  בונים אגו, זהות ופרסונה, יוצרים כוונים ומפתחים יכולת תפקוד עם פונקציה מרכזית דומיננטית ויוצאים לאתגרים ולמלחמות של הקולקטיב למען האישיות כביכול שלנו .

בתור צעירים אנו משליכים על העולם את המטרות, את הקשיים, את היעדים והחזקות או את החולשות ודרך ההשלכה יוצרים קשר , נדחפים לעשיה ,מחפשים הצלחה ,נמשכים לזוגיות, נישואין, לבניית משפחה וקריירה . בחצי זה הראשון אנו במידה מסוימת דרך ההשלכה של הצל והחולשות על האחרים, נפטרים לתקופה מסוימת מחלקים מסוימים של עצמנו הבלתי רצויים זמנית וזה פונקציונלי .ההשלכה ,הבנייה של האני ההישגיות ,יצירת הקריירה והדרך להצלחה יוצרים בהכרח מלחמות.   כוחות של קומפלקסים עולים ודוחפים . במלחמות הללו  יש הצלחות ,קורבנות ולא תמיד רק במלחמות אמתיות אלא גם הרבה בדמיוניות.

בתקופה זו אנו יוצרים ,נלחמים מתקדמים חוטפים את החיים ואוחזים ובדגש יתר על האגו גם מתנפחים, מזניחים, מפצלים, פוצעים ופוגעים , בנו ובאחרים . וההזנחה והנטישה הרגשית או המעשית של הבית מביאה לעלייתם של כוחות הרסניים ומכרסמים  – באודיסיאה אלו הם בדמות המחזרים המשתלטים על הבית …

בחצי השני הכוון משתנה אנו נוטים או מתחילים או מעצימים תלוי בבן האדם, לבנות עצמינו מבפנים, להכיר ,לתת ביטוי לעצמינו וחלקים אחרים מקבלים משקל . ההשלכה תעבור לבנייה פנימית ,חיבור פנימי, סנתזה פנימית ,טווית שטיח הטלאים הפנימי.

שינוי הכוון מלווה בוויתור כואב על הדומיננטיות של האני, על ההתנהגויות ההישרדותיות והפתרונות הדחוקים ,על הסיפורים שאנו מספרים לעצמינו (ולאודיסאוס יש הרבה כאלו) וזוהי כמעין חזרה הביתה למקור, לאמת ,לעצמי בווריאציה החדשה שלו . זוהי גם חזרה מחודשת אל הבית שזנחת ,אל האישה או הבעל שיש למצאו מחדש ,אל היחס ואל הבן או הבת  שנטשת כי היית עסוק במלחמות שלך . בהמשך גם התרחבות לביתו הרחב יותר של העולם וסדר העולם .על פי נוימן למישור  העצמי והסדר הקוסמי .

השאלות הנשאלות בתהליך ובהתכנסות הזאת הן בין השאר מה היו כל הבחירות הללו, מה היו המלחמות, מה היו הקורבנות ,מה היו דפוסי ההישרדות, מה היה מקום המין והתוקפנות היצרים , מה היו ההתמכרויות ? נשים ? עבודה ? הצלחה ? אגו? כוח? כסף? חומר? ממה ? אחת מן השאלות העולות מאילו מטרות אנו נפרדים ומוכנים לקבל שלא יקרו יותר, ומהן יש סופסוף להשתחרר .

מעסיקות אותנו ובצדק שאלות כמו מה היו הטעויות שלנו , על מה עלינו לשלם ,מה היחסים שלי עם האחרים, ומי אני בתוך כל זה מעבר לאגו שלי כשלעצמו, כיצד זה מתחבר לכל השלם שבי ולניגודים שבתוכי. . ובנוסף שאלה וקבלה כי אני, שאני בן מוות גם קמל ונכנס מיד לפאזה של ההתבגרות ואחר כך הזקנה. ונראה כי לאודיסאוס קשה סוגיה זו . יש לו את ההתמודדות עם הצעירים ועם הוויתור על הנעורים והגבורה .

במסע של אודיסיאוס הביתה בתחילה בכלל בלי מודעות שהוא בדרך לשם , הוא רדוף, הוא  נלחם בקיקלופ , הוא מתמודד עם ההיבריס שלו,  (של לא להיות אף אחד ) נסחף בזרם ובסופו של מסע בגלל חוסר חיבור לעצמו ,נתקע בהתמכרות לנשי הנצחי אצל קליפסו האלמותית.  לפני כן בווריאציה הקודמת של הכוח הנשי המכשף והמחזיק שלמד להתגבר עליו ,היה אצל כירכה, אחר כך ירד לשאול עבר בסקילה וכריבדס ואז הגיע לפאייקים ומשם לבתו לאיתקה .

הוא מספר כמה פעמים את הסיפור ולעיתים בסילופים שקרים והתנפחות … והוא מדגים לנו כיצד ההכרה בנרטיב הוא בעל תפקיד חשוב בחזרה הביתה לעצמך .

יש לספר על עצמך ולראות את הסיפור בצורה אמפטית וחומלת אך אמיצה ואמתית  וזה לא תמיד ניתן . לעיתים קרובות  זה מסופר על ידי האדם במטרה של האדרה עצמית נרקיסיסטית , בהבלטה או בגאווה או לחילופין זה מסופר בבושה או באשמה. וכדי להגיע לבית הפנימי חשוב להשיג גישה עצמית מקבלת ,מבינה ולוקחת אחריות .

אודיסאוס עושה זאת מספר פעמים. עד שהסיפור מזדקק. זה מלווה בבכי בהתרגשות ובעזרתם של המשוררים שזה תפקידם כמו שהומירוס רואה זאת.  זאת תפקידה של השירה והאומנות להביא לקתרזיס, להזדככות ולעיבוד רגשי !

הבן טלמכוס בינתיים עובר את התהליך שלו ונותן לנו פרספקטיבה של הבן הנעזב הגדל לצד האם ובתוככי הארמון המוזנח ותככיו . הוא צריך להתעורר במקביל להתעוררות של האב לחזור הביתה !

יש לנו כאן אם כך שתי פרספקטיבות מעניינות מצד הבן המתעורר עוזב את האם מחפש את האב ומתחיל את מסע החיים שלו ומצד האב הטראומטי המנותק המתחיל להשתחרר מהאגו והמלחמות פוסט טראומטי אך עדין נשבה בעוצמות יצריות בקומפלקסים ובכוח הנשי ובבכ"ז זאת מתחיל את המסע הביתה .

שלא כמו אצל אדיפוס הצעיר חסר המודעות הפוגש ומתנגש באב וללא מודעות הורג אותו, ורק בהתבגרותו מגלה את הסיפור אך נכשל בעיקולו. פה נראה את הבן המחפש את האב ורוצה לדעת מיהו ,מהו, האם מת חי גיבור שקרן וכו.

הבן אמרנו משתחרר מן האם ,מוצא את כוחו ועושה מסע שלם להכרת האב ולהכרת עצמו כדי שהשניים יפגשו בבית ויחזירו אותו יחד לתפקוד !

ומהו מסעה של פנלופה הנאמנה ("זאת עם הצעיף") ?  מעבר לכל האנימות המתגלמות בנשים שעוברות בסך בחייו של אודיסאוס עד שחוזר הביתה והיא נמצאת נוכחת שם אך כל זה מול המחזרים המתדפקים על הדלת !

האישה הנאמנה , המחכה , הטווה שטיח בבית ,השומרת עבורך את הבית ואחרי הפסיביות המסוימת שלה היא גם צריכה לעבור מסע לדעת מיהו בעלה , לדעת למה נעלם , לדעת מהי הבחירה שלה וכיצד ואם בכלל לקלוט אותו חזרה . היא מתחזקת היא מוותרת מתוך הכרח על הבן .ובונה גם את עצמה לעצמה. היא לא מקבלת את אודיסאוס בקלות וללא בחינות ובדיקות. היא בוחנת אותו בלי שיודעת אותו.

כלומר, אחרי שאודיסאוס יורד מההיבריס מודע יותר לצל הטריקסטרי ,הערמומי ,האגו היצרי הנסחף הנקמני הוא נפגש בעולם המוות ובעיבוד של המוות ואחרי שמתחבר לנשי לפנימי לרוחני והרגשי , לנפש,  הוא משתחרר מאישה הנצחית ,האלה והאנימה מכוונת אותו בדמות  אתנה . דמות זו שגם מכוונת וגם מתעמתת עמו גם עוזרת לו להתגבר על מחיר ההזנחה והנטישה והוא זוכה מחדש בארמונו ביתו ואשתו ובנו ויחד פועלים לשיקום הבית . אבל לפני שנגיע כל כך מהר לשם:

אנו נתמקד אם כך בכמה נקודות מרכזיות ומרגשות מתוך האודיסיאה אשר ימחישו לנו אבני דרך בחזרה הביתה:  חלקם של הנושאים מתרחשים עם כניסתו של האדם אל עצמו אל נפשו תוך שיחזור עבוד רגשי תובנה אבחנה ואינטגרציה או הכלה של הפרדוקסים.

מתוך כך נעסוק בירידה לשאול ובדמות האישה או הגבר הפנימיים והיחסים של אודיסאוס וטלמכוס עם האלה אתנה….  . חלקם של הנושאים קשורים ביחסים עם האחרים המשמעותיים ולאו דווקא ההורים ותקופת הילדות, אלא גם דמויות משמעותיות מן השנים המבוגרות שאחרי, הבנים /הבנות  בן/בת הזוג, האישה והיחסים עימם.

ובנקודה זו  נתמקד במפגשי אב בן ובתפקיד המחבר אב בן של הרועה אומאיוס  וכן במפגש המחודש של אודיסאוס עם פנלופה והתהליך שעוברים שניהם .

גולת הכותרת של המסע תוך כדי שהותו אצל כירכה המכשפה זאת שמכשפת גברים והופכת אותם לחזירים , שלוקחת מהם את האנושיות ומורידה אותם לרמת חזיר , תהיה  עברינו   הירידה לארץ המתים הירידה אל השאול שאנו עוברים בדרך זו או אחרת במהלך חיינו. זוהי אינה כירידה של הגיבור הרקולס כדי לבדוק גבולות ולחזק אותם בגיל צעיר , וזו גם אינה כירידה של הגיבורה פסיכה כדי ללמוד לאהוב ,אלא זוהי ירידה לצורך העמקה ,קבלת פרספקטיבה רגשית ורוחנית התבוננות פנימית חדשה שאינה משליכה ,אלא מבינה שהכול נמצא בתוכנו ! זהו  חשבון נפש ולמידה על עצמינו ,על העולם ועל הממד הנצחי הטרנסצדנטי שיקרב אותנו את העצמי ואפילו אל מישור העצמי.

זוהי ירידה שהיא אינה פשוטה כי היא לעיתים בלתי צפויה ,בלתי רצונית וללא שליטה! והיא בעלת אופי חרדתי ופחד לאבד שפיות ,לעיתים מלווה דיכאון  ואיבוד חלקי של קשר עם המציאות שתתרחש בדרך כלל במצבי משבר ,אובדן. זוהי ירידה המביאה להכרה במוות ולקבלה של באספקטים שונים של החיים שלא הסכמת או לא יכולת לדעת אותם קודם.

האודיסיאה מספרת שאחרי תקופה של יותר משנה עם המכשפה כירכה ,אחרי שהתגבר עליה בעזרת טריקים (שתי דרכים טריקים או להיות שלם עם שני החצאים שלך)  אודיסאוס  מתעקש שרוצה הביתה . כירכה מבהירה לו שלא תחזיק אותו בכוח אך כדי לחזור הביתה עליו לעבור תהליך שהוא מסע אל השאול, לארץ האדס וכן שעליו לקבל התייעצות מרוחו של טרזיאס- הזקן החכם  . אודיסאוס עובר משבר קשה. הוא מיואש ומאד מפחד לעשות מסע כזה לארץ המתים לבדו. הוא רב מעללים בעולם החיים, המלחמות והעשייה אך בור בעולם האחר….

אנו נחשפים לפרדוכס הקשה שבו החזרה הביתה במיוחד אחרי שעברת חוויות טראומטיות קשות ולא מעובדות ,כורכת בתוכה כניסה לארץ המיתים , למפגש נפשי עם המוות ועם הרוח, עם כל העולם הרוחני עולם הרגש ,המשמעות הנחוצים לכל עבוד .. עולם שאודיסאוס לא מכיר וממנו נמנע עד כה .

כירכה מדריכה אותו מה עליו לעשות ,מה יש להקריב ולמה יש לשים לב. איל שחור וכבשה שחורה (מזכיר לנו את השעיר לעזאזל ) שמסמל את כל ההשלכות  שאותן עכשיו יש להקריב ., וגם אולי את העמדה המבטאת :" אני לא זקוק לאף אחד ."…

כשהוא נראה מאד מיואש כירכה גם מעודדת אותו ובאופן ממשי נותנת לו את מפת הדרך :"׳סע עם רוח הצפון-בוריאס עבור חוף מיוער מסוים ,חורשת פרספוני וערבות משכלות פרי.  גרר ספינתך לחוף מצולות כלומר כמעין תטבע או תצלול ועם הפחד צעד אל ביתו מלא הטחב של הדס.

עליו לעבור בנחל אכרון שהוא פלג של הסטיכס (השנוא) ,והקוקיטוס(הקינה) והפלגטון (נהר הלהבות) ושם צוק סלע . תחפור שוחה ותן למתים נסך ודבש בחלב יין מתוקים, שעורים לבנות וגם תבטיח לזבח בעתיד זבח באיתקה -פרה משובחת. תלמד להקריב דברים כדי להתקרב! ותלמד לכבד את המתים ….

אל ארבוס(חשכת השאול) הפנה את האיל והכבשה ואתה הפנה ראשך אחורה אל אפיק הנהר". למד להביט בשני הצדדים קדימה ואחורה….(מודע ולא מודע)

"אל אלי הקרקע :הדס ופרספוני אסור להביט" . …למד להאמין גם בלי לראות או לשלוט…."תהיה חזק מול המתים ותשמור על הצאן שאתה מביא כדם (הדם הוא הנפש הליבידו, תלמד לשמור עליו למה שחשוב…) עבור רוחה של טרסיאס הנביא" … "הוא, רוחו תנחה אותך לאן לנסוע". אודיסאוס  יוצא ובבוקר ועוד נתקל במוות מציאותי עקב מות חייל מחייליו -אלפנור (תקוות האדם) שנפל מהגג בבית כירכה. וכאן מודיע אודיסאוס  לאנשיו על השנוי בתכנית. אנשיו מתייפחים  כי חושדים באלה החמקמקה :כי מי יאתר בעיניים אל שהולך פה ושם בלי לרצות שיראוהו? הרבה היסוס וחוסר אמון בא לידי ביטוי .

 החוויה בארץ המיתים, מפגש עם עולם הרוח המוות, העבר הקולקטיבי ועם כוחות השינוי.

בשיר זה אודיסאוס מבקר בארץ המתים ומזמן את רוחות המתים .זהו מפגש עם הרוח, עם הזיכרון ועם הצורך לעבד את מה שקרה לך עד היום. "זה גם יבהיר לך את מה שתעשה מה שיקרה בהמשך" אומרת לו כירכה . האינטואיציה גדלה ,המודעות מתרחבת והקומפלקסים מעט משתחררים . אך יש צורך בזיכרון ובעיבוד רגשי ובמפגש מחודש עם האם ,עם רוחה בתוך עצמינו.  זה דורש אומץ ,דמיון, חוזק, סבלנות, אבחנה הקשבה והבנה של מה שמעבר. התקרבות למה שהרמב"ם קורא נביא. יש כאן מפגש עם רוחותיהן של אמו ,של אגממנון, של אכילס וגם כאלה שלא הכיר שהן כמעין דמויות ארכיטיפיות !

כל המסע הזה נעשה בבכי. הרוח בעדם והיום יורד…הם מגיעים לארץ חשוכה ללא מבטו של הליוס אל השמש. זוהי ארצם ועירם של הקימרים .ארץ של חסרי ישע נכים וחולים אולי כמו חולי אלצהיימר! שהם כמעין דמוי של אילו הקרובים למוות.  ההגעה לארץ המיתים וכל מה שמסמלת מאד מאד משמעותית לגבי החזרה הביתה.  אודיסאוס יעבור כאן את הטרנספורמציה העמוקה ביותר ויתוודע לסודות אנושיים פרטיים וכלליים . הוא יגע גם רגשית באזור הסבל האנושי המחלות והמוות הפתאומי בפרט והמוחלט ככלל.

היורד להדס יכיר בקטנות האדם מול החכמה האנושית שהצטברה בנפש האנושית וברוח האדם . הירידה תעזור גם להיפטר מן ההיבריס ולהגיע לגבולות האנושיים ולא רק אילו של האני.

אבל כדי לעבור את כל זה רגשית ותודעתית צריך שפה אחרת ,גישה אחרת, כלים אחרים . את הדברים הקשים עצמם : את הטראומות ,המפגשים עם המוות במלחמות ,את ההלם ואת הקושי אודיסאוס  כבר עבר.  אבל את העיבוד ,את הכניסה נפשית רגשית לעניין, המודעות הרגשית והעומק, עליו לעבור ולו כדי להפוך לאנושי יותר , לאדם המסוגל לחזור הביתה .

מופיעה בפניו רוחה של האם אמו –אנטיקלאה ((מפתח גנבים))

אנטיקליאה (ביתו של אאוטוליקוס – מאד זאב) שאותה אודיסאוס דוחה בתחילה ויפגשה ממש רק לאחר שיחכים במפגש עם רוחו של הנביא הזקן החכם ולא לפני .

המפגש עם הנביא טריזיאס ,עם הזקן החכם ארכיטיפ שהולך ונעשה מרכזי בחצי השני.

הנביא כמו מטפל ,מדגיש ומוסיף למודעותו של אודיסאוס כי הוא עכשיו במצב אומלל ,הוא בא לארץ המתים! "אתה מחפש את הדרך המתוקה אל ביתך אך זאת לא הדרך שלך ,מכיוון שעיוורת את בן האלים" כלומר הנביא אומר לו, גם אתה היית עיוור במשהו מאד בסיסי. אתה חייב ללמוד ריסון לב ,ואיזון ייצר! במיוחד שתעמוד מול פריו וכבשיו של אל השמש הליוס, בהמשך הדרך הביתה .

החמדנות ,חוסר הזהירות ההיבריס והנגיעה במה שלא שייך לך, במה ששייך לאלים לעולם , הם שיביאו לך אודיסאוס המשך של צרות .  הנביא למעשה מכוון אותו לכך כי ההכרה בצל, בחולשות ,בגבולות ובמוות חשובים …ועוד, "אתה צריך להגיע למקום שבו לא יודעים את הים: הנדודים ,ההיסחפות, השיט הנצחי אך יודעים את המרחק הגדול מהבית! רק במקום שלא יודעים מהו משוט וחושבים ובטוחים שזהו מכשיר מזרה תדע שאתה בבית וביציבות .

הנביא מספר לאודיסאוס  גם על מותו העתידי שיבוא מרחוק אך דרך הים במצב של שיבה טובה . האמת נאמרה על ידי רוח הנביא הזקן החכם  רק אחרי שתיית הדם- האנרגיה הנפשית האמתית, ההקרבה שעל האני לעשות . כשהנפש אינה צמאה או חרדה או מדוכאת אז מתגלה האמת !!! יש צורך להחיות את הנפש על מנת שנרגיש ונדע את האמת והחיית נפש נעשית בעזרת אנרגיה – המסומלת כדם!

ופוסיידון הרודף מסמל עבורנו : כי כדי להגיע הביתה כל ההיסחפות והאימפולסיביות  צריכה להתמתן ולהיות במודע ובשליטה.

המפגש עם רוחה של האם  בהדס

רוחה של האם מאד מופתעת שבנה החי הנהנתן אודיסאוס מגיע למקום כזה כמו ההדס . "כיצד נעשית כה אומלל שאתה מגיע לשאול" ? היא שואלת .הוא משתף את האם בכך שעוד בטרם הגיע הביתה נמצאו הרבה פגעים וטראומות שהיו לו בדרכו מאז שנפרד מ-אגממנון אחרי המלחמה. ואז הוא עצמו אודיסאוס מתחיל להתעניין באחר ,באחרים, ובה באם כשלעצמה. ובכלל שם לב מה היא האם והנשי בכלל ובתוכו!

"איך מתת?" הוא שואל את אמו ,הוא נפגש באהבה שלה ,בדאגה ,בסבל הוא רוצה לחבקה אך בהדס שבה יש רוחות בלבד אין חיבוקים ממשיים.

אודיסאוס לומד על הרגש והרוח מוציא את הפונקציה הרגשית מתוך האם כמו שאומר גיימס הילמן.  הוא לומד ומתעניין באביו ,באשתו פנלופה ובבנו טלמכוס .  ואז בהמשך הוא לומד על נשים ועל סבלן על הסבל הנשי בעולם פטריארכלי כמו שלו ,בעולם בכלל ובעולם היווני. סבל שנובע מתוך כוחם של האלים לנצל בנות אנוש…

מפגש עם רוחות הנשים שכולן סובלות או בשל קישרן עם דמות אל או דמי אל שניצל אותן או בגלל בעליהן שנתנו שזה יקרה.

טירו,אנטיופה, אלקמנה אם הרקולס, מגרה ,יוקסטה, כלוריס, לדה אפימדיאה פדרה אריאדנה

את הסיפור על ארץ המתים מספר אודיסאוס בתחנתו האחרונה בארמונם של המלכה ארטה והמלך אלקיונוס וביתם הנסיכה נאוסיקה . וכאן יש אתנחתא בסיפור …ארטה המלכה פונה לכולם ושואלת מה אתם אומרים על האיש אחרי ששמעתם  את סיפוריו של אודיסאוס עד כאן? .

הפאייקים המארחים שלו אחרי שמיעת הסיפורים מתחילים להעריך את אודיסאוס ולתת לו הרבה מתנות . במיוחד אחרי סיפורי הירידה להדס , וזה מעניין ,הם מתחילים להעריך אותו ולהאמין לו ,הם מבינים שעבר דברים קשים עמוקים החודרים לליבם.  ורכש כמעין חכמת לב.

אך המלך אלקיאונוס רוצה המשך הסיפורים .הוא רוצה לשמוע על גברים בהדס .אודיסאוס עייף אך ממשיך לספר.  הוא מספר על אסונות ועל תככי אישה מרושעת קלייטמנסטרה המקבילה השלילית לאשתו פנלופה המחכה בבית .

ואז אחרי שפרספונה גמרה שם למטה להציג לפני אודיסאוס את הנשים והרחמים על נשים אומללות , הסבל הנשי והניצול הגברי את הנשים את אימהות הבנים ! באה רוחו המתאבלת של הלוחם אגממנון ושל הגברים .אודיסיאוס בוכה מולו .

הוא חוקר את אגממנון ואגממנון מתאר  את אשר עוללה לו אשתו .  פה יוצא הקצף של הלוחמים על נשים ועל החוסר אימון בנשים  שיש להניח שקשור עם חוויות המלחמה! שמשפיע על ההיסוס ובעיקר על האי אימון שימשיך להשפיע בהמשך על אודיסאוס כשיגיע לביתו. .

אל תספר לאשתך הכול הוא רומז לו ,למרות שאגממנון יודע שפנלופה היא אישה מסוג אחר.  אגממנון מציע לו להגיע בסתר ,להחביא ספינתו ,לעשות ולעבור מבחנים . אגממנון גם רוצה לדעת מאודיסאוס מה היה גורל בנו הורסטס .

נראה כי  גם לרוחות בהאדס יש סקרנות חשדנות ותכונות אנושיות שונות .  המפגש מאד מרגש את אודיסאוס.

ואז מופיע רוחו של אכילס : הוא שואל את אודיסאוס איזה גדולות עוד אתה רוצה לעשות? (יש לרדת מהגבורות הגדולות בחצי השני) איך העזת לרדת? ״למקום של צלמי אנשים שנגוזו" כפי שאכילס מכנה זאת  .אודיסאוס מודע לפרדוכס של אכילס שהיה למעשה חצי אל וכאן יושב בין המתים.  ״אל תפייס אותי עם המוות ״ הוא אומר לאודיסאוס . הוא רוצה לשמוע מאודיסאוס על בנו שלמעשה נישא כבר באותה עת לביתו של מנלאוס. הוא רוצה לשמוע על אביו פלאוס הזקן . את בנו של אכילס  אודיסאוס משבח ולומד מאד מאד לפרגן. מה שלא ידע עד כה .

כולם פוגשים שואלים ורוצים ממנו לדעת מלבד רוחו של אייקס בן טלמון שלמעשה השתגע והתאבד ונעשה פרנואידי בגלל אודיסאוס ! רוחו שלו עמדה מרוחקת, זועמת עדין על שלמרות שניצח בטרויה לא זכה לפרס. ואודיסאוס כאן מתחרט על שרימה את אייקס והוא מנסה לפייס אותו . "האם גם במוות כרוח לא תשכח את הכעס? אין איש אשם … אודיסאוס ממש מתחנן אליו  אך רוחו של אייקס אינה סולחת והיא פנתה לעבר האפילה . אם כי ביטוי כעס יכול לדבר ולפתור, אודיסאוס מבין כאן ,שיש דברים שאין עליהם סליחה.

בהמשך הוא פונה לגיבורים אחרים ולומד משהו על העולם הארכיטיפי של המלחמות והמוות.   ואז הוא פוגש את רוחם הכלואה של הסובלים הגדולים של השאול, הנענשים הגדולים :

כמו טנטלוס, שרימה את האלים ,הקריב את בנו, וניסה לחדור לתחומם של האלים  . טנטלוס נשאר לנצח עם כל הטוב מולו אך עם הייסורים המרים של אי יכולת ליהנות ממה שיש לו רעב וצמא תמידיים ! סיזיפוס , לנצח מגלגל האבן  על שרימה את האלים וניצל את כישרונותיו מתנת האלים כדי להערים .

הרקולס שרוחו מרשימה במיוחד .הרקולס פונה לאודיסאוס ומדבר בבכי על שותפות גורל. הרקולס מספר בצער כיצד נענש והיה צריך למחול על כבודו גם שהיה בנו של זאוס ועל כן חצי אל וכל כך חזק . הוויתור על האינפלציה של כל גיבור מאד מרכזית כאן.

הוא מספר לו ומדגיש שגם הוא  הרקולס ירד להאדס ורצה ללמוד מדמויות הגיבורים שיפגוש שם כמוהו. כל המסע למטה מלווה  פחד וחרדת מוות מרוחות מפלצתיות כמו הגורגונות.

כל המהלך הזה מכין אותו גם לעמוד בפני הסירנות-לא להתפתות למוות .

כירכה מדריכה את אודיסאוס ואנשיו כיצד להמשיך כירכה גם מברכת אותם ואמרת "כל אחד מת פעם אחת ואתם מתם פעמיים או חייתם פעמיים" כביכול  גם את המוות בעוד להרקולס בזמנו אמרו משהו שונה "אתה התגברת על המוות" .

ההגעה הביתה אחרי זמן כה רב  ובמיוחד אחרי טראומות מלחמה תמיד מלווה בערפול, בתהייה ,במשהו שאינו ישיר מידי ורומנטי. אודיסאוס  אינו מכיר את הסביבה , הוא משליך על הסביבה את תכונותיו שלו   ״אוי לי לאן הגעתי…".וכבר עושה כמעין "קומבינות" לאן היה צריך ללכת ואפילו כועס על מארחיו הטובים והתמימים שסיבכוהו עם המתנות שנתנו לו .

מיד עם הגעתו לאי מופיעה המלווה שלו ,האלה אתנה ,היא מחופשת בתחילה כאיש צעיר ,רועה צאן עדין עם גלימה וחנית בידו ומתקיים ביניהם מפגש ושיחה מעניינים. הוא שואל והיא אתנה כרועה רוצה להיות בטוחה שהוא במקומו ולדעת איזה סיפור מספר לעצמו…

היא משמחת אותו אתנה ,מעוררת בו אימון ובטחון. הוא כמו תמיד מתחזה בפניה ומספר לה סיפור, הוא עוצר במילותיו ואת האמת לא גילה לה ״כמי שתמיד שומר בליבו שיקולים של תועלת״ עדין אחרי כל מה שעבר יש לו צורך לספר סיפורים.

רוב סיפוריו הדמיוניים של אודיסאוס קשורים כביכול לאדם אחר, לאי אחר, לכרתים, והם עוסקים בדמויות מעניינות אך סיפורן קשור או דומה תמיד לסיפורו שלו … דמות ההתייחסות שלו שלוקח את זהותה ולא בכדי הינה אידומנאוס (אדם שחזר הביתה והתברר לו שהתנחלו בביתו וחיסלו אותו כשחזר מן המלחמה) .

בסיפוריו הדמיוניים אודיסאוס מציג עצמו כרוצח בצדק. כמו, "הוא רצה לקחת לי ואז הרגתי את בנו.".. סיפור על.. סיפור מלא השלכות והרחקות אך אתנה משנה פניה ולא מוותרת לו. היא מיד מעמידה אותו מול עצמו ושקריו! עם חזרתו הביתה עליו להיות יותר כנה . היא אז הופכת דמות אישה נאה וגבוהה המעמתת אותו : אני יודעת אותך ותחבולותיך הטבועים באופייך דרך סבא שלך מצד האם היא אומרת לו.  היא מופיעה כאן כמעין דמות אנימה-אישה פנימית של עצמו ,כזאת שיודעת אותו ,שמעמתת, ומובילה באמת ולאמת.

המפגש עם דמות האישה או הגבר הפנימיים ,הצד האחר הוא חלק מן החזרה הביתה עם האמת שלך וידיעת הצל שלך .

 

אתנה כאנימה עוזרת לו לדעת ולתכנן צעדיו וגם מייעצת להתנהגות נכונה. "אל תספר לכולם מיד שחזרת , לא להגיע בתופים ובצלצולים"  עמוד בשתיקה ,בכובד הצער וגם את אלימותם אנשים דע לקבל….הוא מוקיר ומתבונן וגם מבין את הכוחות שמעליו הארכיטיפיים, מולם לא יוכל לעמוד ואין טעם לנסות להתחכם איתם.

החזרה הביתה קשורה בידיעה של יש מעליך ובלקיחת ההשלכות והתחברות לצל ולאנימה .

אודיסאוס בשל ערמומיותו ומתוך השלכותיו עדין חושד באחרים . ״ ודאי התגלגלתי לארץ אחרת ואת ,אני משער בדברייך לועגת לי כדי לגנוב את דעתי .אודיסאוס ממשיך לגלות פה את אותו חוסר ביטחון ואתנה עוזרת לו לקבל בטחון  "אתה תבחן את אשתך" היא אומרת .

בדרך הביתה מגיע זמן האנימה להתבטא על פני יצרי הכוח ,האגו, הגאווה והניצחון . היא הופכת כמעין חברה פנימית שעוזרת לו לתכנן את מהלכיו הבאים ואת ההתגברות על המחזרים. ואתנה בדמות קול נשי פנימי-אנימה עוזרת לו להירגע בנושא אגממנון הנרצח.

אתנה מתוודעת  בפני אודיסאוס ומספרת לו שידעה כל הזמן מה קורה לו אך נמנעה מלהתעמת עם האל פוסידון-אל הסערות . היא מובילה ומראה לו את הארץ ה"מובטחת שלו"  . היא מנסה לחברו לעבר ולזיכרון. זכור את המערה שם זבחת. ואז עם עליית בטחונו מתפזר האד ואודיסאוס בתמונה מעט "יהודית" מנשק את האדמה נותנת הלחם ונושא תפילה.

"טווי תכנית כמו השטיח שיודעת את לטוות" ! אומר לה אודיסאוס. נוצרת פה בינו ובין דמות האנימה המובילה  ברית והבטחה ,דיאלוג. בשלב זה היא מחפשת (מלשון תחפושת)  אותו והופכת אותו לאיש זקן מצומק ,שבהמשך יהיה קבצן כמעין אדם שלא מאיים ולא יוצר אנטגוניזם בסביבה . היא עוזרת לו להפסיק להיות  מישהו מתרברב ולהופיע כחסר ערך ונמוך כביכול  . היא גם מזכירה לו את הטובים והנאמנים שגם הם קיימים  שם בסביבתו המקורית.

אתנה כאן כדמות אנימה היא גם האלה של היחסים והיא המפגישה בין האב והבן , ואחר כך הגבר והאישה.. היא זאת המזכירה לו את הבן הנעזב ואת סיבלו, אשר אתו אמור להיפגש.  ובהמשך כיצד ליצור ברית חדשה עם אשתו. ולכן בתוקף תפקידה כמזכירה, עליה לעוף לספרטה ולהכין במקביל את טלמכוס הבן למפגש המשותף של האב והבן בבית הרועה .ויותר מאוחר להכין את דמותה של פנלופה..

אודיסיאוס מופיע לקראת המפגשים באיתקה כזקן מצומק עם תרמיל עור עלוב .אתנה מאד עירה לממד הזמן ועל כן בתחפושת אולי גם מחברת אותו למקום הזקן הקבצן העלוב והאנטי גיבור שעליו ועלינו להיות בחוזרנו הביתה ולקראת הזקנה.

אומיוס הרועה- תפקיד הרועה-רואה  ,המקבץ והמפגיש אולי המטפל  המכין למפגש

ראשית הולך אודיסאוס בהכוונתה של אתנה אל הרועה שמכיר מילדותו   הרועה השומר, המאחד הנאמן אומאיוס שמופיע כאן בתפקיד של שומר ,מטפל, מרגיע ,מספר לו דברים טובים על אודיסאוס עצמו לפני שיצא לטרויה. כל זאת כביכול ללא ידיעה שהוא אודיסאוס . כך מחזיר לו הרועה ביטחון ,אימון וזיכרונות שכל כך נחוצים לכולנו אחרי שעזבנו את הבית. שיש מי שזוכרים אותנו לטובה .

החזרה הביתה דורשת אימון וביטחון וכמובן ידיעה שיש מי שזוכר אותנו. עולה שוב מחדש הסוגיה של האמון הבסיסי.

 

הרועה גם מספר לאודיסאוס על המחזרים התוקפניים שנמצאים בבתו ועל כל מי שהשתלט שם על רכושו, שוב בלי שידע ממש שהוא מדבר לאודיסאוס  . (אולי כמו שאנו לא יודעים ממש את העצמי של המטופלים וזה לוקח זמן) הוא מאכיל אותו ומשקה ומשמש לו כמעין מטפל…  אומאיוס מספר לו גם על מצב רכושו ,על מצבו החומרי. ועכשיו הוא פונה לאודיסאוס, ספר לי אתה את סיפורך בלי שידע שפונה לאודיסאוס.

אני ,אומר אודיסאוס הוא מישהו שאיבד רכושו למען כבוד אגממנון . הוא רומז לרועה שמכיר את בעל הבית (אודיסאוס) מאז המלחמות ואפילו מתגעגע אליו . הרועה אינטואיטיבית אומר לו: "תזהר לא להמציא סיפורים כי בעת מצוקה אנשים עושים זאת רק לקבל משהו" ואלי שוכחים מי הם!   .

גם כאן בחזרה לעצמינו המפגש עם הצל מאד מרכזי וחלקים ממנו שאנו מתחילים להבינם התפתחו בנו למעשה בגלל מצוקה , כמו הפתרונות שהופכים לבעיה! .

האמת, השקר, התעתוע הדמיון והמציאות נמצאים בערבוביה כל הזמן והם מתחילים מפה והלאה להיות אצל אודיסאוס בתערובת מיוחדת ומעניינת. אודיסאוס בעצם מדמיין ומנבא כאן את שיבתו שלו.

הרועה לא ממהר מיד לתת אך מספר לו בעקיפין באופן אינטואיטיבי על "בנו" טלמכוס וגורלו (שוב בלי לדעת כביכול שמדבר לאודיסאוס) . הרועה מדגיש כמה מוצלח הבן כמה בעל כישורים  וכמה חוקר הוא על גורל אביו . אומיוס הרועה מחבר אותו למעשה לרגשות שלו ,לחוש אמפטיה למצבו של הבן לקראת המפגש.

״ ואתה זקן שבע תלאות הואיל ואולי הזדמנת ביד אל ….חדל להחניף לי בהבל שקריך, כי לא בשל כך תזכה לכבוד ולחסד אלא רק מיראת זאוס ,מן המארח ומחמלה של אנשים ".

מוסר לאודיסאוס אינפורמציה על בואו של  טלמכוס לבקתה. דרך הסיפורים והמידע אודיסאוס מקבל ביטחון כי כך שמרו בעבר ושומרים גם היום על רכושו.

טלמכוס הבן חוזר לאיתקה. סינכרוניות בו זמניות תפעה שהיא חלק מתהליכים נפשיים!  

מי שמנהלת כמובן את העניינים, את המפגשים ההתמודדויות וכו' היא אתנה. אבל יהיה מעניין לראות כיצד מופיעה אתנה כל פעם ואיזה דמות מקבלת .מעניין יהיה לראות מה היא מתכננת עכשיו ואיזה תזמונים היא עושה . מעניין איך היא שולטת בתזמון- בסינכרוניסיטי.

ועכשיו הגיע הזמן הבשל למפגש של האב והבן שהוא אחד מרגעי השיא בדרמה של חזרת אודיסאוס. מעניין לראות מה קורה בין הבן והאב. ומתי קורה.  אין כאן את האספקט האדיפאלי במובן של המאבק האדיפלי , על פי פרויד.  מאבק ,יהיה אולי בהמשך קצת במבחן הקשת , אלא פה להיפך יש געגוע לשיתוף פעולה ולהיות ביחד.

אתנה היא זאת המעירה את טלמכוס שפועלת עליו שלא יצליח לישון. היא כדמות בחצי הראשון של החיים מייצגת פה את הזמן ואת ה'לא לשקוע ' ולהיתקע.  יש עניין של תזמון בחיים ,סינכרוניות של מאורעות. היא גם כאנימה של הבן מזכירה לו שאמו לא תחכה ומלמדת אותו על נפשה של האישה ועל צרכיה . .היא גם מזהירה את טלמכוס  שאורבים לו . אתנה מובילה אותו אתה בדרך הבטוחה וכן מכוונת אותו לביתו של הרועה ששם נמצא אודיסאוס אביו. "הוא נאמן הרועה ובו תבטח" היא אומרת .  אתנה מתכננת שהאב והבן יוותרו לבדם וכך כמורה לשלוח את הרועה תגרום לדבר.

טלמכוס יוצא לדרכו לאיתקה בליווי של המון אותות וסימנים מסביב ,האלים עוטפים ועוזרים לו והוא רוצה להבין את פשר האותות : נשר בשמים[1] שאוחז בציפורני אווז מבוית! והרבה אנשים רצים בצווחות !

מיהו האיש ומה מסמל הנוסע הנוסף לסירתו של טלמכוס, אותו נביא צעיר ?(האם זו החכמה החדשה של הבן שהופך לאיש? האם פונקציה אינטואיטיבית?)

טלמכוס יוצא לדרכו בלוויית הרוחות המברכות שהביאה אתנה . הוא בדרכו לבקתת הרועה אומיוס למפגש עם אביו .הוא כבר מוכן לפגישה ולדיאלוג עם האב .

בהמשך יופיע המפגש עם הבית הפנימי דורש גם דו שיח עם הבן או הבת ,מפגש אמתי ואישי עם העתיד והיכולת להעביר את עצמך הלאה אל מי שמסמל את העתיד.

 

 

איתקה שלי

 

נקודה ירוקה שרועה הייתה על גבעה בין הרים

ליד אגם שכנה ובאדמתה השתרשו תאנה רימון וזית ושפע רב של פירות אדמה

בושמה של גינת ירק מתוקה אפפוה וצנונית חיננית קישטה את רגביה.

אם פצועה ורחומה שנמלטה מארץ רחוקה וארורה

כורעת הייתה ,מרעיפה שפע רב לפיות רעבים,

ודלי לבני בקר פועים בידה אוחזת יום ולילה

 

ובינות לרגבי החום ,אדמה שחורה הייתה וסלעי בזלת קשים

בעלי החיים שעטו בחצר רעועה משוועים לחופש, לדהור

על חורבות זרים שברחו לא מכבר ,קוצים ועשבים שוטים פשטו

ומתחת ליבול ,בחשאי ,עכברים רעבים מכרסמים וחפרפרות תלוליות שחורות עורמות.

אב ,איש חזון ודעת, שהשאיר חלומותיו לעשן עד, נאבק ועמל ,מעבד אדמתו בלטינית

מתרוצץ דאוג בממלכתו המדומה.

 

והילד רואה את התקווה למלכות שנגוזה ואת פני האב הנפולות,

שמן לא יצק על כתפיו הנביא ,כד החלב נשפך ושבורה נותרה השוקת.

הסוסה הפראית חלפה בריצה משוגעת, והילדים נותרו בהולים בממלכתו .

״נסיכים יפים וגאים שלי, התעוררו לקדושתה של עבודה, הבינו והושיעו….״

 

ועם שחר נעורי השמשית ,עם התעבות קולי וצמיחת זכרותי ,בת קול קראה לי ללכת

את אמי עזבתי, בירכתו של אבי חפוזה ומפוחדת הייתה .

ברגלים יחפות  יצאתי , אבן לקחתי ,בדמעות של ילד הרטבתי כלבתי

השביל לא מסומן היה ואני תלוש ואדרת עטוף, של ״נחוש אני ויודע״

 

לעולם שבחוץ ולידי הגורל נתתי את נפשי

״מה צופן יומך ? לאן ?״ חתול על גג הבית שואל ביללה

וקולה של אומה רועם מתוכי : "חייל ,בחור, זקוף קומתך רסן והסתר מוראך

כאן ולא שם נולדת ,פרח הצבר לך הוא ואתה הוא נושא הלפיד".

 

ושם ליד הנהר שהיה כתעלת המדבר , במקום ממנו לקחתי אבן למזכרת ,אותך אהובה מצאתי וידעתי,

ושם גם בתולי החיים איבדתי ואת יגוני שלי ידעתי .

ואותך ,ההלום בתוכי, שהפך לאחר, לאח הנסתר, שם בלי דעת השארתי.

לא הבאתיך עמדי לארצי ,לביתי לאשתי ולילדתי הקטנה שכרגע נולדה .

השארתי אותך שם ליד אשל המדבר שבצילו נולדנו.

שם בארץ לא זרועה ,לצד הדרך ,נטשתי ילד, נער, חייל מפוחד פצוע ומדמם .

 

אך אני בחזרתי משם כפל אנוש הפכתי :

כחייל חגור הנלחם בקרבות לו ולא לו וכשליח נפשות האוסף את  אבני המדבר .

ופעם ברגע מוסח פתחתי חגורי ,פשטתי זמנית את מדי ושליח המדבר יצא בדמעות אל האור.

הוא דיבר, הוא הקשיב והבין ,אבנים נשמות הוא אסף.

פסיפס  חיבר, מבוך בתוך התוך ואת אותו חוט אריאדנה החל בעצמו לטוות .

 

ולימים שכח הוא את עצבותם של מולידיו ואת יגונו שלו

את הכול שכח. אך היגון בלי דעת לידיד עיסוקו הפך.

יעדים הציב ,בנות ובנים גדלו והוא לידם צמח

חקר וחפר , מלחמות יצר ,אויבים לא קרואים קיבץ, אגודות הקים

תארים אסף, רעיונות הגה , אבודים ואבודות פגש ,צמאים וצמאות השקה

עיצב, אילף, גיבש וחיזק .

 

ולעוד שנים כבש ארצות רחוקות, נסע בעולם

הביא חומרים ודיבר על ירח ושמש, אלות ואלים .

את בנו למלחמה חדשה בדמעות שלח

ואת בנותיו לחופה ברינה הוביל….

ואז דווקא בשעה שעזב שורותיו ,

ללא התראה, את פלוטו השחור בשנית פגש.

 

הירידה מן הצוק המתפורר הייתה סהרורית

שלש שמשות נראו באופק ,מסנוורות טרם שקיעה

הים כקסם זוהר מרצד ,מזמין ,שירת הסירנות נשמעה.

כאריה בוגר ועייף עיניו מכווצות, הביט בגעגוע עיוור  אל הים

נפילה, חבטה, שכחה ואובדן .

הלם ובעקבותיו מכה של זיכרון ומפגש…

 

ומתוך הערפול ,ההזיה והכאב פגש את זה שעזב, כהרף ידע,

זה היית אתה הנשכח, לא מינוטאור מפואר אלא אתה העזוב משכבר הימים

לעיתים תלוש, לעיתים עלוב ותמיד נזקק למגע של אב …

שמח היה על שכבר מוכן להשיב את האבוד אל חקו ,לאמצו מחדש.

"קח אותי אליך, למקומך" ,מלמל, שאכיר שאדע אותך מחדש..

 

וידעתי כי אתה הנער שהיית ,נשארת נאמן בליבך עד תום, ללא טינה חיכית

נשארת מאמין בטוב ושמחת שהגיע הרגע ,הזמן.

הבאת אותי חזרה לכיתה אפלולית ,אי שם בעיר מדברית נטושה

וכמו אז, שזכרתי אותך, שהיית פותח חדרך ולא פותח, מסמן אתה לי

ומזכיר לי את ההילה המוזהבת ואת הלפיד שהחזיקו אז את רוחי .

 

ואני בדמעה נזכר בידיך הטובות ,כאלה שלא ידעו את עצמן ,יעודן

ועל כן היו לחות לא נוגעות.

"שוטטתי בדרכים עלובות של בדידות  ". פליט הייתי בן פליטים אתה מספר לי,

״אינך זוכר״? ואני לרגע מן הצד במבט של פעם זוכר בפליאה כיצד אתה בונה אותך,

וכמה אבוד אך יציב היית בשבילי המבוך.

ואני מבין ויודע איך אותה אריאדנה של אז במדבר טמנה בי את חוט התקווה.

אהבתה הייתה לי כעוגן.

 

ואני נזכר ומבין אתך ביחד שוב מחדש ומבין

שהיה זה הים שהפילני אל תוך נפשי העייפה

וגופי הרופס ,וחיפשתי מחסה .

ואני מתוודה כי בנפילתי הזכירה לי המוזה דווקא אותך

ושמיד נענית, החיוך ואתו ביחד ..

כן ,אבהות רחמית בקעה מן הפצע

והדבר הובילני לחשוב על אבי ועלי ואיך זרענו תקוות בתלמים, וידעתי..

 

ובערוב ימי בימי סבאות ,אמרה לי ילדה קטנה

סבא, הפתרון שנתת לי הפך לבעיה

ואכן ידעתי ,מתעתעים דרכי הנפש ופתרונותיה

ומה שמשחרר אותנו באחת

יהפוך עם ערוב היום  לכבד מנשוא.

 

וידעתי טוב יותר אותך אהובה ,ידידתי לחיים מקודשת ומוקדשת

"בהירונת"  בעלת עיני הבמיה,

לך שאזכור תמיד את חסד נעורייך, אתן מילותיי,

אוחזת בידייך את הקלף שפתח לי הדלת.

אבי

 

[1] אבי באומן: משמעות הבן בגורל האב ,מאמר בעקבות הרצאה בכנס IIAP  קנדה 2012