אחדות ונפרדות בחיי נישואין וזוגיות

זירת הזוגיות והנישואין מרכזית ביותר להתפתחות הנפשית בחיים הבוגרים. ההתפתחות תתרחש גם דרך היכולת להגיע לאחדות טובה ושלימה יותר בתוכם, שעשויה בהמשך לאפשר נפרדות וחיבור אל העצמי של שני בני הזוג. ההגעה אל העצמי הניפרד תהיה אפשרית יותר בתוך זוגיות, גם דרך האחדות שבה, שבתחילתה רוויית השלכות וצרכים ראשוניים חסרים. ההתפתחות תמשיך דרך תהליך הנפרדות ולקיחת כל מרכיבי ההשלכה בין בני הזוג, כל אחד אל עצמו ככל שיהפכו ויהיו למודעים יותר לעצמם כולל אל מסתורי האחדות בה היו.
יש לזכור שאחדות ונפרדות, אילו שני מושגים מורכבים משתנים ודינאמיים בנפש האדם, כי הם צרכי חיים מתמשכים, הם גם נחוצים עבור הקיום, גם חיוניים עבור מצבי חיים ולעיתים אפילו קריטיים והם גם נחוצים ביותר עבור ההתפתחות הנפשית לאורך החיים.
אחדות ונפרדות הם אלמנטים כביכול מנוגדים, אך גם משלימים אחד את השני והם גם חלק אינטגרלי מנפש האדם, מצד אחד בצורות שונות ומורכבות נחוץ לו לאדם להיות באחדות, להיות בזוג, להיות שייך, להיות חלק מ… ומצד שני הצורך הוא באופנים שונים להיות בנפרדות להיות עצמך אוטונומי וייחודי.
ובגלל השינוי וההתפתחות שאישיות האדם ונפשו עוברים במהלך החיים, ובייחוד בתקופתנו, אילו הופכים להיות צרכים דינאמיים ומשתנים אך גם מושפעים ספציפית מאישיות האדם והמבנה הייחודי שלה. – לכל אחד צורך באחדות או צורך בנפרדות במידה שונה ובצורה אחרת.
ונזכור על כן שאחדות ונפרדות הם גם צרכים משתנים בתקופות חיים, בתפקידי חיים, ביציאה מתפקידים ובכניסה לתפקידים חדשים. ותמיד יהיו קשורים בנו עצמינו אך גם נוגעים באחרים סביבנו!
משתנים כלומר, אלו צרכים שונים בילדות, בבגרות, בהורות, באמצע החיים, ועצמתם משתנה שוב בזקנה ומקבלת בסוף, למגינת לבינו מחדש גוון של תחילת החיים.
וכמובן גם בטיפול, ביחסים הטיפוליים, יעלו הצרכים הללו באופן דינאמי בפרקי טיפול שונים ואל לנו להיבהל מהצרכים העולים בטיפול לאחדות, מהפחדים המציפים לעיתים, מעצם הצורך המתעורר, ואל לנו להירתע מהכרח הטיפולי לעבוד על נפרדות, עצמאות אך לעיתים קרובות דווקא על אחדות כחלק מתהליך מרכזי ביחסים הטיפוליים שהם הדדיים, גם אם לא סימטריים.
וכאשר אנחנו מדברים על השניים יחד, אחדות מול נפרדות, יש להדגיש ולהסביר תחילה מהי אותה אחדות אופטימאלית-גם בטיפול, אשר תוכל להיות בסיס מספיק לנפרדות שתבוא לאחר מכן, מהי האחדות המתהווה והטובה שהיא היוצרת בסיס. כולכם ודאי יודעים אך נחזור ונזכיר
כל מערכות היחסים המוקדמות של אם ילד והורים ילדים, מתחילות מאחדות מתפתחת, החל מסימביוזה אורובורית (שיש בה מן הנומינוזיות,:הנפעמות הארכיטיפית), תלות הדדית, לעבר אחדות והדדיות, גם אם לא סימטרית של אם ילד.
כלומר, באותה אחדות ראשונית, יש התפתחות של יחסים, שבהם נוצרת אט אט גם סוג של נפרדות ראשונית, כך שהמעבר לנפרדות הוא תמיד מורכב ובעל שלבים שונים וחשובים ותלוי בדרך כלל גם באחר.
מסימביוזה שהיא תלות הדדית -הזדקקות האם לתינוק והתינוק לאם, המאוהב לאהובה והאהוב לפרטנר ועד לאחדות משותפת של שני תפקידים משלימים עם הפרדת העצמי של כל אחד!
המעבר לנפרדות בעתיד הוא תהליכי, הוא אמור להיות הדדי והוא מכין את הילד והאם לנפרדות שאינה הינתקות! ליציאה מתפקידים ומעבר. החל מהשפעה ארכיטיפית אפילו נומינוזית (קשר אם ילד כארכיטיפ בעל עוצמה ונפעמות שמעבר) שפועלת על כל השותפים ועד להדדיות אנושית ואישית, שבה כל צד בונה את עצמו ומתהווה עצמו! גם האם ובעיקר הילד: זהו תהליך לא סימטרי, אבל בהחלט הדדי. כמו בטיפול שבו מתחוללים תנאים ודינאמיקה של אחדות, הדדיות לא סימטרית שיש בה התפתחות.
ועכשיו נעבור לנישואין- אני מתמקד בשדה הזוגיות כשדה לאחדות ובהמשך לנפרדות-כחלק מאינדיבידואציה.
אני גם רוצה להזכיר בפורום יונגיאני זה עד כמה הפרספקטיבה הארכיטיפית חשובה בהבנת תהליכי חיים וביניהם גם שדה הנישואים והזוגיות. במידה והממד הארכיטיפי לא עבר פרסונליזציה תקינה בנושא, -משתנה שתלוי גם בזוגיות ההורים, עלולות להיווצר תגובות וציפיות נומינוזיות , ובהכרח גם אכזבות ועל כן לעיתים גם דמוניזציות.
בזירת הנישואין-זוגיות (מכל סוג) שבהם נתרכז היום בהרצאתי ונתייחס לזירה מבחינת מערכת יחסים וקשר ולא מתוך החלק ההסדרי…- (יונג – נישואין כמערכת יחסים)
ואשר אותה ניראה היום כשדה נפשי של יצירת אחדות והתפתחות הדרגתית לעבר נפרדות, חשובה ביותר מהות האחדות הראשונית, מהי אופייה, יעילותה כחוויה בינאישית זוגית. האם נוצרה אחדות או הייתה רק אשליה זמנית, מינית, מלאכותית, מדומיינת שלא התבססה.
כל זאת, כאשר בני זוג בתחילת דרכם המשותפת בדרך כלל, עדיין לא תמיד במודע, משלימים, חסרים ומסיימים יחסי אובייקט או זולת עצמי או אפילו חווים ספרציות לא גמורות. לעיתים נכנסים בני הזוג לסימביוזה זוגית של השלמה הדדית של חסרים, סימביוזה שלה יש תפקיד מרכזי בזוגיות שלהם.
או לחילופין עולים מניעים של הצלה, עזרה או לחילופין נוצרת מצד בן-בת זוג לחץ וכפייה לצאת מקשרים משפחתיים קודמים. ולעיתים נוצר שימוש באחר עבור פיצוי של פונקציה נחותה או השלמת נטייה על ידי בן/ בת זוג.
ולגבי הסימביוזה בנישואין, חיבור שהוא לעיתים יותר מסתם תלות ריגשית או קיומית, אלא תלות שגם מלווה בתפקידים, קשורה בהיאחזות של הצלה משותפת ויוצרת מצב שממנו יהיה קשה יותר לצאת לנפרדות-אם בכלל! במיוחד שניראה בהמשך, שהצורך בנפרדות (והכוונה לא רק בחופש בלהיות לבד, להשתחרר מעול המחויבות)) הוא אינו תמיד צורך הדדי ואננו סימטרי ולמעשה מעצם הגדרתו אינו פועל על פי חוקי האחדות…. ולעיתים קונפליקטואלי בתוך האדם עצמו.
ושאלת השאלות לגבי ניבוי עתיד הזוגיות מכוון יצירת האחדות, הינה: כמה הזוגיות האחדותית המתפתחת, עונה על הציפיות של אהבה וארוס, ממלאה החסכים, ההשלמות, זולת עצמי, הגאולות, הילד הנטוש. ההצלות של בן הזוג: או מדמות האב או מדמות אם, כלומר הציפיות!
במילים פסיכולוגיות עד כמה הקומפלקסים, במיוחד האוטונומיים, המביאים לפיצולים במקום לאחדות, פועלים פה וכמה האחדות הזאת מתהווה, עוברת תיקון ותתפתח לתשתית אחדותית ובהמשך תצמח ליכולת להגיע לנפרדות.
מניסיוני, זוגות שבהם יש חוזה סימביוטי, שבו התלות ההדדית משלימה ומתקבעת כזו, יתקשו בני הזוג להגיע לאחדות בסיסית מפותחת ובוודאי יתקשו לצלוח את המעבר לנפרדות, אם לא יגדלו קמעה בתוך הזוגיות הכביכול האחדותית. או שעלולה להיווצר תלות סימביוטית מתסכלת שלא תעבוד מעבר לחודשי ההתאהבות שכולה תישאר למעשה השלכתית!
אין מנוס, בנישואין יש צורך באחדות מתבססת תחילה, סוג של יחד זוגי שיש בו בין השאר: אמון, אהבה, אירוס, מין, חמלה, דאגה ועזרה הדדית, פירגון הדדי, שביעות רצון (ולא חוסר אימון, רכושנות יתר, קינאה, תחרות ותסכול גדול של ציפיות עם הרבה ביקורת) זוגיות שבתוכה קיים צורך של אחד בשני וסיפוק, אך גם יכולת בהקשבה ובלמידה הדדית, יכולת ביחס לאחר ובלמידת עצמך דרך יחסים ומול האחר. ומה הכוונה? ניתן לדבר על תחילת הנישואים התקינים כפועלים על פי כללי האחדות שהם כללים אחרים מכללי הנפרדות.
נחזור לבסיס הזוגיות בנישואין וננסה לראותם תחילה במסנן רדוקטיבי של הילדות, גם כמעין חזרה מחדש של הקשרים הראשוניים (או בריחה מהם) אך לא פחות מכך בעלי ערך מוסף שונה ואחר, עם פרספקטיבה של חיים משותפים לעתיד: יצירת יחידה של אהבה ואירוס, פרנסה וקיום, בדרך כלל של מקום לגידול ילדים, משפחה, התערבבות עם משפחות אחרות, קומפלקסים של משפחות ויחסים דמיון ושוני ומי יודע מה!
כמו שאמרנו, כצעירים הזוגיות מלאה עדיין בצרכים לא מסופקים, בפחדים במשאלות, באידיאליזציה ולעיתים בחוויה נומינוזית או דמונית של הזוגיות, של האהבה והמיניות. השאיפה העצומה לאחדות ועם זאת לעיתים הפחד, הצורך בחופש, הזהירות והשונות בסוג האחדות לה מצפים.
חוסר הנפרדות המלאה מההורים ומאובייקט האהבה הראשוני והקשר שהיה או לא נפתר עימם, גם אם זה אצל אחד מבני הזוג, יגרמו לבעיות בזוגיות או אפילו לפחד קמאי מאהבה ומאינטימיות. או לחילופין יהיו מלאות במשאלות אידיאליות או בחיפוש תלות הדדית מרבית או אפילו בסימביוזה של תלות הדדית. לעיתים דווקא קשה היא האחדות ולא נפתרת, מלאת קומפלקסים וגורמת לבעיות קשות בנישואין.
מה שארצה להדגיש היום וחשוב להבין ולהיות מודעים: מהי אחדות בנישואין, כיצד תיווצר ותתפתח ואיך טיבה של זו ישפיע על ההתפתחות לעבר יכולת או משבר ברכישת הנפרדות המלאה הבלתי נמנעת כחלק מאינדיבידואציה. ובכלל, מהי ומה יהיה טיבה בהמשך.
לעוסקים בזוגיות ובטיפול בה חשוב להבין, איזו מין אחדות תיווצר בתחילתה של זוגיות ואיזו מין נפרדות תתפתח או יכולה להתפתח בהמשך…
הצורך באחדות, בהרמוניה בזוגיות ובנישואין- המרכיבים (פועלים ע"פ אישי)
ראשית, המין והאירוס בכלל כמחזיק וכמסמל את האחדות הגופנית נפשית הדבק הראשוני
הביטחון הריגשי, אהבה, חסות, הגנה דאגה הדדית אכפתיות, עזרה הדדית, תחושת מחויבות
הבטחון הכלכלי, היציבות הכללית, כל מה שקשור בקיום הפיזי
ההתייחסות לילד הפנימי של האחר
ההשתלבות ה"משפחתולוגית", עם המשפחה הרחבה והקבלה ההדדית-של הדמיון ושוני.
הופעת הילדים כמחזקת את האחדות ויוצרת מחויבות אך גם מאתגרת כמביאה מתחים חדשים הקשורים באחדות נפרדות…לעיתים קואליציות וכוחות נגד ובעד אחד ההורים.
היכולת לאהוב לאורך זמן ולא רק לחפש ריגוש (סובלימציה של אירוס באהבה ולא רק בריגוש) – מישהו אומר משעמם לי בנישואים, לא חש כל אירוס.
היכולת לתת מקום אחד לשני, עם הצרכים בחופש, בלבדיות, בזמן לעצמם.
ובכל מיקרה כאשר נוצרת האחדות עם כל בעיותיה, בגלל צרכים אישיים של חופש, נפרדות ואינדיבידואליות, היא צריכה לעבור התפתחות ולהגיע עם הזמן לאחדות טובה ואז בהמשך מופיע הצורך הגדול יותר בנפרדות מורכבת שהיא חלק מאינדיבידואציה וזהו התהליך עליו אנו מדברים:
הצורך בנפרדות
בתוך אותה אחדות הנוצרת בזוגיות, קיים תמיד גם צורך מסוים, לפחות אצל אחד מן השניים בנפרדות כלשהי, בלחוד, בחופש מסוים כי הצורך באחדות אף פעם אינו סימטרי. אך הצורך בנפרדות משתנה עם הזמן ומקבל צורה של צורך אישי פסיכולוגי -להיות עצמי, הקשור באינדיבידואציה -שונה מאינדיבידואליות.
נפרדות להבדיל מצורך בחופש, מאוויר לנשימה מהיות לבד מזמן לעצמי וכו. כי בצורך בחופש אין בהכרח תהליך של הגעה לעצמי. הצורך להיות עצמי גובר והולך עם הזמן. ועל אותו צורך בנפרדות שזוהי הנפרדות אל העצמי, שהוא בעל כללים אחרים, עליו ארצה להרחיב.
אז כיצד מתוך אותה אחדות נישואין ומרכיביה: מחויבות, משפחה, ילדים, הסכמים וחוזים מודעים ולא מודעים אפשר להגיע לאותה נפרדות, שיש בה צורך בהגעה לעצמי וחיבור לחלקים האבודים המושלכים, המנותקים, המודחקים. אותם חלקים שהקושי להתחבר אליהם גם אם לא ביודעין קשור בבן הזוג.
אני כבר רומז שזהו תהליך אישי המלווה בדרך כלל במשברים של חוזים בינאישיים שצריך להפר, בחוסר הרמוניה, בציפיות שונות משני בני הזוג: אחד מחפש את הנפרדות הזו כבר עכשיו, השני שנמצא עדיין באחדות וכלליה, כלל לא מוכן! אחד כבר רוצה לצאת מהסימביוזה או הקשר התלותי והמשלים והשני אולי עם קומפלקס של נטישה.
מכיוון שמדובר בחוקי נפרדות, האי סימטריה של שני אנשים כאשר מדובר בציר אני עצמי שלהם, ולא רק באני או בילד שבתוכם!! (ציר אני עצמי בריבוע פועל כאן). אנשים שהיו באחדות לעתים תלותית ולעיתים אפילו סימביוטית, שאפילו עד היום שרתה את שניהם, כעת ולעתים פתאום, מביאה לחיכוכים, לריבים, לאכזבות, לבגידות או תחושת בגידה ואקטינג אאוט, שיכול להפוך להיות הסימפטום של בעיות האינדיבידואציה שנוצרו.
נזכור, שכאשר מתעורר פתאום הצורך באינדיבידואציה של אחד מבני הזוג, ושוב, לא מדובר בסתם חופש, זמן לעצמי או קצת להיות לבד! אלא צורך שלעיתים תוקף את האדם, אזי כבר נוצרת ההפרה, האיום והמתח על האחדות אפילו אם נראתה טובה יחסית.
יש לזכור, הצורך באינדיבידואציה – מושג העל שלנו היונגיאניים, שמתרחשת על פי יונג ממש בהגדרה בתוך זוגיות, אינו מגיע באופן מתון וסבלני ולא תמיד סימטרי ובו זמנית אצל שני בני הזוג ועל כן יוצר בעיה מרכזית של חוסר איזון, חוסר סימטריה והרמוניה.
זהו צורך המאיים על האחדות הבסיסית הראשונית המסוכמת כמעין בחוזה לא כתוב של מה נותנים, מה התפקידים ומה מכילים ומקבלים.
ברור שככל שהאחדות נבנתה על גבי בחירה עם חיבור לעצמי ולא מתוך צרכים אחרים, כלכליים, אינטרסנטיים, נרקיסיסטיים, ילדותיים או כמעין דרך ליציאה מבית ההורים ועוד, היא תאפשר יותר נפרדות אל העצמי בהמשך.
וברור שככל שהיא בשלה יותר, פחות השלכתית, מכילה יותר את האחרות וצרכים של בני הזוג, חיבור לעצמי של כל אחד, הכרה אחד של השני, יציבה ונותנת מקום, נצפה לראות גם התפתחות טובה יותר ומתונה ופחות מזעזעת לעבר נפרדות אמיתית שהיא חלק מן האינדיבידואציה האישית של כל אחד. היחסים יהפכו כמעין אינטר-סובייקטיביים שכל אחד יגלה ויתוודע לחלק האחר בתוכו.
בסרט היפני הנהגת של מר יוסוקה, ניתן לראות באופן יוצא מן הכלל זוג צעיר שהתלות הסימביוטית שבו היא יפה ומיוחדת ומאפשרת כמעין יצירתיות משותפת, אך היא לא עומדת בממד הזמן… ואין בה מקום לילד. הגבר הבמאי הוא תלוי בדמיון של האישה והיא תלויה בממד המציאותי המוציא לאור והפועל של הגבר. ילדתם לא שורדת והזוג מגיע למיצוי של היחסים, עד שהגבר הבמאי בהמשך דרך הנהגת שלו, מבין את ניתוקו מן החלק של האנימה המובילה בתוכו, ניתוק שלא מאפשר לו אינדיבידואציה והשלמה של העצמי.
באינדיבידואציה אל ציר אני עצמי, נצפה להגיע לסוג של נפרדות שיש בה כמה שפחות השלכות ושימוש באחר, כמה שיותר חיבור לחלקים אבודים, כמה שפחות תלות ופחד להיות לבד, כמה שיותר צורך להיות ביחסים אינטר-סובייקטיביים שנותנים מקום לאחר, כמה שפחות קומפלקסים המועלים דרך הזוגיות ומציפים את האדם.
ולכן נגדיר נפרדות מלאה: זהו חיבור של האדם למיטב חלקיו, חלקי צל אנימה וקומפלקסים שנעשו פחות אוטונומיים. . היכולת להתייחס לאחר חשובה ביותר ונעשית מעמדה נפרדת, יכולת חיבור ריגשי או חשיבתי. הישג נפרדות שיש בה גם הכרה וגם הכרת תודה במה שקיבלת מן האחר עימו חיית באחדות לעיתים תלותית ומשתמשת, לעיתים השלכתית ובלתי מופרדת. גם בגלל צרכים שלך!
הנפרדות -תהליך המושג בתוך הנישואין-הזוגיות (ואולי לא רק)
בנישואין או בזוגיות, במושג ובתהליך נפרדות הכוונה היא לכך, שעם ההתפתחות לעבר הנפרדות, מתווספת ההבנה העמוקה ומודעות למהות היחסים בתקופת האחדות. מה הייתה הבחירה הזו, מה יש בו או בה שדווקא אותם בחרנו, על מה זה עלה ומה זה שרת, מה הביא לבחירה: נסיבות, משפחה לחצים אינטרסים וכו וכו זאת ועוד. ובאשר לעצמי:
ההתבוננות וההבנה של מה היה שם באחדות שהייתה, שהחזיק אותנו בתלות סימביוטית או סיפוקי צורך אחרים. מה היה שם שקיבלתי ונתתי, למה הייתי בתוך היחסים הללו. תהליך עם לקיחת אחריות ולא עמדה של קורבן, לא עמדה נקמנית או כועסת. שאלו אמנם רגשות שיכולים אולי ללוות, אבל לא תמיד עוזרים בתובנות העמוקות.
כדי להגיע לנפרדות נכונה ביחסי זוגיות או נישואין יש להבין את החיבור, את האחדות גם אם הייתה בעייתית או סופר בעייתית. הנפרדות האמיתית היא לקחת אחריות תוך כדי ההבנה. הנפרדות אינה מושגת רק ביציאה מהיחסים, רק פרידה או גירושין, ניתוק או רק מהאשמה של קורבן או השלכת הצל.
למרות שאולי לפעמים זוהי הישרדות לצאת מן הקשר, אבל זו אינה נפרדות …
לכן אני רוצה להדגיש ולהבהיר מה כוונתי בנפרדות בזוגיות, בנישואין:
כמו שהאחדות הייתה מורכבת, גם הנפרדות הינה מצב מורכב עם מודעות מקסימאלית, למה ולשם מה הייתה האחדות, גם אם הייתה חולה, אבל ממה הייתה בנויה ומה החלק שלי בתוכה. מה קיבלתי ועם מה הסכמתי ולשם מה. וכיצד כל זה קשור לעצמי שלי.
נפרדות אמיתית שיש בה מן האינדיבידואציה, מורכבת ממודעות רחבה יותר לעצמך ובאיזו אחדות היית! מה אפיין את האחדות בנישואין הוא חלק מהנפרדות הנשגבה, אין להפריד.
גירושין, הפרדת החבילה, יציאה חד צדדית ללא התקרבות לעצמי: צל קומפלקסים אנימה אנימוס ילד פנימי וכו ,ללא מודעות אלא רק בהתגברות, לא תביא לנפרדות -כמצב נפשי אישיותי להמשך!
טענתי הינה כי עצם ההגעה לנפרדות כורכת את הבנת האחדות וטיבעה והיא איננה מצב נפשי ניפרד.
זוגות יוצאים, נפרדים, מתגרשים בלי שהבינו את האחדות שהייתה להם, את הפרובלמטיקה האחדותית שהיו בה וחושבים שעוברים ישירות לנפרדות….
נפרדות הזוגיות או הנישואין שהגעת אליה, היא חלק בלתי ניפרד מן האחדות של הנישואין שם יצרת או השתתפת באחדות שהקומפלקסים היו חלק ממנה, הצרכים, החלקים האבודים, חלקי האובייקט ועוד. ומתוך זה נוצרת גם הנפרדות כוללת המודעות האינטגרטיבית.
לסיכום:
הזוגיות כזירה להתפתחות הנפשית הינה מרכזית בחיים הבוגרים והיכולת לאחדות טובה ושלימה יותר והנפרדות והחיבור את העצמי אפשריים בעזרת האחדות שבה ובעזרת הקשיים והאתגרים שמעמידה גם לגבי האחדות וגם לגבי הנפרדות ושאר המרכיבים שבה.
כהמשך של האחדות הראשונית החל מהאחדות הראשונית-האורובורית ויחסי האובייקט הפתורים או הבלתי פתורים, אנו יוצרים את האחדות של הנישואין או הזוגיות שהיא הזירה הנפשית ההתפתחותית החשובה הבאה בחיים ואנו אף מנסים לפתח או לשפר ואפילו לתקן אותה בזוגיות, בנישואין, לעיתים בהצלחה, לעיתים בחזרה כפייתית מתסכלת, שמאפילה על הנישואין או אפילו מסיימת אותם. אך אם תהיה זו אחדות מוצלחת היא מכינה אותנו לאפשרות של נפרדות קלה יותר בהמשך.
בדומה לאשר בילדות, מתוך הילדות ויחסי האובייקט הראשוניים ובהשפעתם יצרנו את הנפרדות הראשונית-הספרציה, תהליך שלעיתים קרובות ללא מודעות וללא קשר מודע אל העצמי, המשיך גם אל תוך הנישואין והזוגיות הבוגרת, לעיתים הבשיל ונפתר ולעיתים יצר כאוס ובעיות בנישואין…. ומתוך הנישואין או הזוגיות הממושכת ניצור בהמשך את הנפרדות הגבוהה, תהליך שבו מתוך החיים הזוגיים נתחבר אל העצמי או ציר אני עצמי, תהליך שהינו חלק מהאינדיבידואציה שלנו.

לזכרם של הורי
ליל הכלולות שלהם היה באפריל 1943, בגבעת שימרון, עמק יזרעאל :
אבא כתב לאמא:

"אירסתיך לי בדמעות לא על פי נוהג צו או אות
לא באכסניית האלוהות עושה אני זאת
והרי אימהות מובלות למוות.
עדים הם שדות אביב ירוקים
בהם משתרבבים פרחי דם המכבים"