הכלה פגומה כמלכודת נפשית

להכיל משמעותו להיות מסוגל לשהות עם מה שקורה לך ולתת לדברים מכל ,גם עבור עצמך וגם או בעיקר עבור או כלפי האחר המחפש הכלה על ידי מישהו אחר.להוות מכל עבור האחר הינה קריטית להתנהלות ריגשית נכונה בעולם.

מידת ההכלה עומדת למבחן כאשר קורה משהו מציף, מלחיץ מרגש בעולמך או בעולמו של האחר המתנהג על ידך ,שיכול היה לעורר אותך להצפה ,להתרגשות יתר ,ובמצבים קיצוניים ללחרדה לפניקה או לתגובה מידית שאינה במקום.

להכיל הינו לתת מכל ,להחזיק את עצמך ואת התגובה שלך, למרות /ועם ההתרגשות החרדה או הכעס המתעורר מסביב . להכיל משמעו לא לתת לאירועים מפרי שלווה של האחר או שלך לגלוש, להוציא אותך מיד מהכלים , לא לתת להפרת הסדר שאתה רגיל לערער את שלוותך .

הכלה דורשת מגוון של תכונות המהוות כמעין מכל להחזקה ולביטחון שלך או של מישהו לידך. אין הכוונה לעמוד שדרה העומד בנחישות ללא התקפלות מול משימה או מבצע . אין הכוונה להיעזר בעמוד השדרה המכחיש את מה שמרגישים , מתגבר או הודף בקשיחות כל התייחסות מאיימת מטלטלת מפחידה !

הכוונה לתכונות המחזיקות ומכילות את כל מה שמתעורר כבתוך כלי שבתוכו יכולים להיווצר גם תהליכים מעבדים ומארגנים ובעיקר כאלה אשר האחר או אתה עצמך תוססים והכלי מאפשר לך או לאחר להרגיש מוחזק.

חשוב גם להבין שבמכל אין הכוונה לספוג את הדברים כספוג ,מתוך פחד ,ריצוי התקפלות או מניפולציה ,אלא הכוונה למסוגלות לתת מיכל לכל מה שמתעורר עם האחר, בינך לבין האחר ו/או עם עצמך.

היכולת של האדם לשהות ,לעכל ,לקבל את האחר ולהיות עם מה שהוא מעורר בך וכן להיות מעכל ומקבל את מה שמתעורר בך עצמך ,היא תכונה שניצנה קיים באדם והיא מתפתחת במהלך החיים החל מן הילדות, ההתבגרות ,התפתחות ,ההורות ועד הזקנה .אדם לומד לקלוט ,לשהות ,להתבונן לעכל ,להיות פחות תגובתי מידית ככל שמתבגר וכך ומפתח את הכלי של ההכלה. הוא לומד להיות הורה ועם הורותו לומד ומפתח את הכלי. וגם ביחס של האדם כלפי עצמו יש עם הזמן בדרך כלל פיתוח של הכלי ,של תכונת הכלה שיכולה לעזור לו בהתבוננות על עצמו.

לעת הזקנה הקליטה של הסביבה הינה לעיתים אחרת ואפילו נוצרת בבגרות כמעין יכולת הכלה ומרחק עד כדי מעין פילטר -מסנן לגבי המתרחש.

לחילופין יש אנשים אשר אצלם בזקנה ניראה שמתפתחת כפייתיות יתר ונוקשות של האופי וכל יציאה מין הסדר הרגיל מעלה אצלם את החרדה דבר המעיד על כך שהמכל לעיתים מתערער .

אך נישאל ,מדוע נוצר המכל הפגום , ומדוע הינו כמעין מלכודת נפשית ,כיצד מביא הפגם במכל להסתבכות נפשית ,כיצד זה ישתקף בהורות , יביא לחרדה ,לאובססיביות ,לכפייתיות ובמישור הבינאישי, כיצד יכול לגרום לתסכולים, לסכסוכים ולערעור יחסים עם הזולת .

ראשית בהורות : כהורה אתה נאלץ לטפל ולהתמודד עם תינוקות ,פעוטות, וילדים אשר מעצם הגדרתם אינם מסוגלים להכיל את עצמם :הם מוצפים ,אינם מווסתים, נדחפים , יצריים ללא שליטה ,אימפולסיביים ובעלי סף תסכול נמוך. הם אינם מסודרים והם חסרי כלי מכיל המארגן ומעבד את כל מה שקורה להם בעצמם.

כהורה אנו נדרשים להיות המכל , המטפל הנותן כלי למצבי ההצפה, הגלישה וההתפרצות . אנו נדרשים להיות זה המכיל ,המסדר ,המארגן ומווסת עבורם ועל כן הורה בעל מכל קטן ,פגום סדוק או מתפרק ,הורה אשר לעיתים יוצא מן הכלים בעצמו ,הכישלון מחכה לו בפתח . ילדו עלול להישאר חסר הכלה מוצף נשפך מתפרק ומבוהל.

שנית ,בזוגיות כאשר נוצרים מצבי דחק ,סערות רגשיות והתנהגויות מצד בן הזוג שאינן מווסתות ,אינן צפויות ומאורגנות ,אנו ניכשל אם לא נוכל להוות עבורו /עבורה מיכל ולו לתקופה או זמן מסוים ! בן הזוג הלא מווסת המוצף החרד והנרגש יתר ,הנמצא במצוקה זקוק לעיתים למיכל למרות היותו אדם מבוגר וכו.

כאשר בן הזוג מוצף אין טעם להטיף לבקר, להגיב בהתפרצות נגדית ובחוסר הכלה, במיוחד אם לא מדובר בבעיה כרונית וממושכת. כי אז רצוי לפנות לעזרה.

וגם עם עצמינו ,במצבים אשר מערערים עבורנו את הסדר אשר לו אנו רגילים, במצבים של הצפה רגשית ,בתקופות של סערה פנימית ,תסכולים חזקים ,צורך בדחיית סיפוקים ובזמנים של התעוררות חלקים ילדים בתוכנו ,קומפלקסים ילדים ועוד, אין טעם לכעוס על עצמינו ,להעניש את עצמינו, או להתרגש יתר, הפתרון הוא לנסות ולהגדיל את יכולת ההכלה. למצוא דרכים מחזיקות ומרגיעות!

ועוד עבורנו או עבור מי שעל ידינו להכיר ולאבחן במצב שבו המכל פגום, ניראה לעיתים כי במצבי דחק ,שיש הפרת סדר כלשהו, תסכול גדול ,מפחי נפש ,כעסים ,חוסר ההכלה עם עצמינו, תתעוררנה לעיתים תחושות שיכולות בקלות להביא ולעורר תגובות קשות וחסרות פרופורציות של פניקה תחושה חנק ,חרדות פיסיות ועוד . אנשים ללא יכולת הכלה של עצמם או של האחרים ייכנסו מידית או לפניקה ,חרדה ותלותיות באחר ,או לכפייתיות התנהגותית או לאובססיביות מחשבתית ,מחשות טורדניות והצקה פנימית ,תלות באחרים שיכילו אותם או את מצבם.

המודעות למיכל הקטן או הפגום יכולה לעזור בהבנה שיש בעיה בכלי ולא במציאות ,שאת/אתה לא מחזיקים מספיק טוב את מה שקורה ולא להסיק שהמצב עצמו הוא כה נוראי.. אתם מוצפים ,מתוסכלים, הסדר המקובל מופר, ובעקבות כך התעורר אצלכם משהו מבפנים שאין לכם את הכלי המספיק טוב להכיל אותו. ואז מצפים שהאחר שאתם נתלים בו ,הוא כנראה אמור לשמש לכם כמכל החסר.

המודעות לבעיית המכל  יכולה להמשיך ולהתפתח ולהביא להכרה כי גם התלות באחר קשורה בהיעדר המכל וכי יש לעבוד על הכלים . האחר המשמעותי יכול לעזור בחיזוק של המכל אם לא ידחה יטיף או יבקר מדי. עזרה מצד הורה או מצד בן זוג יכולה בהחלט לחזק את המכל של האדם .

עבודה על הכלי הפגום מתבססת על הבנה של המכל החסר שניבנה והתעצב שלא כשורה כבר מסביבת הילדות . מכל שניבנה על מצבי פאניקה וחרדה שהייתה אצל הילד או הנער  ללא מענה או מכל של אחד מהוריו או שנבנה מתוך הבדידות והתחושה הבסיסית שאין על מי לסמוך.

חשובה ההכרה בכך שהאובססיה והכפייתיות, הנטייה הקומפולסיבית לנקות ולסדר את הסביבה או את המחשבות כהגנה החליפו למעשה את חוסר המכל ויצרו כמעין הגנה שהפכה עם הזמן בעצמה לבעיה מרכזית מטרידה ומכעיסה ביותר.

שאריות מן הילדות המפריעות למכל, יכולות להיות גם הן בגלל המצבים האבסורדים שאתם כילדים אמורים הייתם להוות מכל עבור האם החרדה, מענה לפניקה שלה או של האב ולחוסר המכל של אחד מהם.

העבודה על הכלי וההבנה למה נסדק, למה נפגם הינה מרכזית בקבלה העצמית ובהתחדשות המכל ויכולה לעזור לאדם ולסביבתו.

ההכרה כי הבעיה הינה בכלי ,במבנה הגנות שנוצרו כתחליף לכלי והתובנה שהבעיה אינה במציאות או בסדר עצמו יכולה להיות מרגיעה ביותר ומוציאה את האדם מהמלכודת הנפשית אליה ניקלע.

אין להיבהל גם מן הצורך להיעזר באחר בבן הזוג לתקופה שתהווה תקופה לבניית המכל.