כולנו בעלי רצון , כוח רצון ,היווי ותשוקה לממש את מהוויינו! אך כוח מניע זה של רצון ,הוא לעיתים כבוי ,לעיתים אינו ברור ולעיתים הססני ודורש חיזוק . לעיתים דרוש לו לאדם אור ירוק ,הסכמה מנגד או אישור עד שייתן לו ביטוי ויממש אותו .
לעיתים מעצור שכזה ברצון או בתשוקה ,יגרום עם השנים לכהות הרצון או לניוונו ,או אפילו לחוסר רצון ולהתפתחות של פסיביות המביאה לדיכאון מסוג זה או אחר.
מה גורם אצל האדם לדיכוי הרצון, מה גורם לו להיות תלוי באישור מבחוץ או להיות תלוי באחרים.
ומה יכול לחלצו מאי הכרת רצונו ומצורך באור ירוק מן הסביבה לכל יוזמה או בחירה ?
כל תינוק מרגע לידתו מבטא את רצונו, החל מצורך הרעב, ביטויי תשוקה ,צורך בעונג ורצון לבטא עצמו ומרכזיותו . צרכים שהם הן ברמה יצרית וכזו של האני שלו והן ברמה נפשית רגשית ובתשוקות מורכבות יותר .
ביטוי זה של רצוני מתחיל מ ״אני רוצה…."ואיפה אני " …"ומה איתי , ו"אני"?….. ו"למה הוא" ? "מתחשק לי "… "בא לי" ."תנו לי " ..ביטוי עצמי ורצוני ממשיך בילדות בתחילה ללא כל התחשבות במציאות, באחרים או במצפון וממשיך בסינון מסוים מתוך שלומד ביקורת מציאות מהי ,מתוך מוסר, ומתוך התחשבות באחרים .
אך עם כל החינוך והגדילה יחס העצמי לרצון ולתשוקות לא הופך לשלילי אם אין כאן סירוס דיכוי או עוות .
הכוח הטבעי של הרצון היוצא מן התינוק, הילד והנער, ראוי שיפגוש תגובות מקבלות ,אוהדות ומעודדות, לצד כמובן של הצורך לפתח ריסון, שליטה עצמית, התחשבות במציאות ובמוסר ועם הזמן התחשבות באחרים.
התגבשות הרצון האנושי ותיעולו באופן הסתגלותי הוא תהליך עדין ביותר. יש איזון בין איך לתת לתינוק מצד אחד קבלה עידוד והנאה מרצונותיו שהם חלק מעצמו ומן הצד האחר לחנך לרסן ,לתת גבולות וכו .
כל התהליך הזה אינו אמור לסרס, לדכא או להרפות ידיים, במידה והאם או האב או כל דמות מחנכת מעבירה עם החינוך והריסון גם אהבה ,קבלה הכלה ואינה מדכאת את הדחף הבסיס לרצות ולהיות בעל תשוקה .
במידה ואין גינוי של הרצון והתהליך מקבל, מעביר ומאפשר לגיטימיות של התשוקה והרצון גם אם אין אפשרות לממשם מפתח הילד קבלה עצמית כוח רצון ויכולת להוציא מן הכוח אל הפועל.
הרצון והחשק בתחילתם הם דחף תמים ,אגוצנטרי אך טבעי לגמרי ,הילד רוצה ומתחשק לו והוא מלא תשוקה . הוא היה רוצה לממש כל רצון שלו.
מספר לי מטופל ומצטט שזוכר את מילותיה המעליבות של אמו: : ״מה אתה רוצה כל כך? מה אתה רעב כל כך ? מה אתה אגואיסט כל כך?
כל השיח המגנה , המטיף הלא מקבל, כזה שלא אוהב את הרצונות והתשוקות עובר אל הילד שמרגיש שהאם דוחה את המנוע המרכזי שלו : הרצון והתשוקה. .
דחייה כזו מורידה את הביטחון , את הערך העצמי, את הרצון לממש, את האמונה במימוש ,ואת התחושה הטבעית כי מגיע לי ,כי זה בסדר לרצות . כל אלו הופכים לתכונות בזויות ומביישות .
אנו נראה לעיתים קרובות אנשים שחשים שהדחף המרכזי שלהם נעצר ומחכה לאישור, מחכה לאור ירוק מן הסביבה ,שהם קשובים כל הזמן לסביבה המאשרת או לא .
שהם זקוקים לאישור לגשת לחברים ,אישור ליזום, היתר ליצור להיות אקטיביים בפנייה לאחרים או בכל התחלה של דבר מה.
השיתוק, הסירוס ,חוסר הלגיטימיות וחוסר הביטחון מובילים את האדם להרגשת ייאוש מסוימת מעצמם ולפיתוח של דפוסי הימנעות, דפוסים פסיביים ביחס לרצונם ועם הזמן חוסר זיהוי של מה הם באמת רוצים.
במקרים קיצוניים הרצון מטשטש ומאבד כוון , האדם לא יודע או לא רוצה כלום.
חוסר זיהוי הרצון יכול להביא לביטול עצמי ,לריצוי, לחיקוי של אחרים או לפסיביות עד שיתוק .
לא יודע מה אני רוצה! לא רוצה כלום .
בדפוסי החיזור עם המין השני יכול להיווצר עוות :יאמר האדם לעצמו : "דווקא מה שאני משתוקק, רוצה או הייתי רוצה, אסור לי " או יחשוב, "מה שאני באמת רוצה או נמשך אליו לא אשיג" והאדם ילך בסופו של דבר על מה שאינו משתוקק . או יחשוב שיחכה לאור ירוק, יפנה רק כשיהיה בטוח שרוצים אותו ואז לא רצונו או תשוקותיו יכוונו את הבחירה שלו .
הרצון של האדם מסורס, מטושטש ומקבל צורות חדשות ולא מחוברות אל האדם עצמו .
יוצא מכך שהסירוס הממושך או הקטלני בילדות, החליש את הקשר של האדם לרצונו או ניתק אותו מרצונו המקורי. האדם נעשה תלוי באישורי הסביבה או אפילו ברצונותיה של הסביבה או בריצויה.
הוא יאמר לעצמו :"אולי מה שהאחר רוצה זה הדבר הנכון ! אולי אסתכל על אחרים ואלמד" ? "אולי אם היא חושקת בי אז זה סימן וגם אני רוצה אותה "?
ועם כל התמונה העגומה ,מה עושים למען שינוי ? כיצד ניגשים לבעיה מסוג זה? כיצד יטפל האדם בעצמו כאשר יזהה מלכודת נפשית שכזו? כאשר יזהה ויבין שכוח הרצון שלו מסורס, רצונו ותשוקתו התכהו והוא נעשה תלוי באחרים ואינו מחובר אל רצונו עצמו?
כמו בזיהוי של מלכודות נפשיות אחרות על האדם לעשות שני דברים, גם לפנות אחורה ,למקורות הסירוס או הדיכוי .
וכן על האדם להתחיל לעבוד על זיהוי הרצון בכל דבר שפועל ובוחר, וכן עליו לדאוג לנטרול הגינוי והשליליות שפיתח כלפי עצמו ובעיקר כלפי רצונו ותשוקותיו .
על האדם להכיר ולקבל שהוא רוצה דברים , שהוא בעל תשוקה, וזה בסדר גמור. שהוא מונע על ידי רצון משלו ועליו לזהות אותו . על האדם לדעת שבמצבים האלה עליו לפעול לפי רצונו ולהיות מודע שהרצון שלו מאד מוסתר ,מטושטש או אפילו מנוטרל משורשיו. עליו לדעת ישש פה עבודה גם של הקשבה עצמית ושל זיהוי הרצון וגם שיש לגיטימציה פנימית לאותה "אנוכית" מדומה שפיתח.
הרצון הוא לא מה שמסתירים ומתביישים, הוא אינו מה שמצניעים ,אלא הוא מניע חי ונושם שמקבלים אותו ומבליטים, גם אם לעיתים צריך לוותר על מימושו בגלל המציאות, מפאת האחרים או בשל המוסר והערכים .
יש לנקות את המילה אגואיסטיות ,אנוכיות, את התחושה: אני חושב רק על עצמי או את ההרגשה הלא נעימה המלווה את חידוד הרצון העצמי וביטויו ,במיוחד ליד האחרים .
כמו שציטט לי מישהו: "תמיד הרגשתי גועל מפניה של אימא כאשר אני רוצה ,משתוקק או מתבטא סביב הרצון שלי …"
או "תמיד הרגשתי שאני חושבת רק על עצמי אנוכית ובלתי מתחשבת כאשר רציתי"….
אימא נגעלה מהתשוקה שלי לאוכל ,להנאה ועונג ,לאסתטיקה ,לגברים אליהם נמשכתי…" ועוד …
יש צורך להעז ולעשות את מה שנחשב בעינינו תמיד כלא בסדר .
יש להיות לתקופת הזיהוי "לא בסדר" ; אנוכי ,לא מתחשב, עושה מה שבא לי, מחפש את ההנאה האישית שלי ,מדייק את רצונותיי ,תחושותיי ונותן דרור לתשוקותיי .
כל זאת לתקופה מסוימת שבא יתרגל האדם את רצונותיו וינקה אותם מה "לכלוך" הערכי שדבק בהם .
כדי שיתגבר האדם על המלכודת הוא חייב לנסות להגיע למינון הנכון של רצונו, של תשוקתו של מה שהוא באמת רצה. של מה שתמיד רצה. של מה שלא העז להגיד לעצמו שרוצה, של מה שלא העז ליזום, של מה שלא העז להודות אף בפני עצמו שזה מה שרוצה .
ישנם אנשים שהמלכודת של חוסר זיהוי הרצון היא קשה כי תתבטא אצלם בדרך מורכבת ומסובכת יותר, של חוסר שביעות רצון תמידית ,האשמת הסביבה בתסכולם ובאגרסיביות פסיבית, המבטאת מרירות ונרגנות סמויים עד חוסר מרוצות תמידית . קשה לזהות שמתחת בעצם יש בעיית רצון מסורס.
ההכרה המחודדת והנקייה יותר במה שבאמת רוצים תשחרר ותיתן לאדם תחושת כוח ומרוצות גם במחיר התחלתי של ביקורת פנימית .