סליחה הינו מנגנון רגשי נפשי החשוב ביותר להתנקות הנפש, ,להשתחרר ממועקות , לשפר את הבריאות הנפשית ולתקן את יחסינו עם הסביבה. זהו מנגנון רגשי העוזר לנו לקרב אותנו לעצמינו ולאחרים.
לעיתים מנגנון זה אינו פועל, אינו מפותח, או לחלופין נתקע בגלל; פגיעות רגשיות קשות ב"אני" שלנו שלא תמיד הם עצמן קשורות לעניין הנוכחי על הפרק , לעיתים קרובות אלו שרידים מתקופות בה האני שלנו היה עדין חלש , שביר וסובל מפחדים של התאיינות או של התמוטטות !
מה גורם למצבים הללו של חוסר יכולת לסלוח וכיצד אפשר להשתחרר, להתגבר, לרפא עצמינו וללמוד לסלוח.
כולנו כבני אדם מתפתחים עם "אני" במרכז, זה טבוע בנו מלידתנו . זהו אני שאמור להיות חזק, מתפקד ושולט יחסית בקומפלקסים שלנו. זה אני שנותן לנו גם כבוד עצמי וגאווה סבירה אך לעיתים ובעיקר אם אינו בטוח די ,שומר יתר על כבוד וגאווה ודורש תשלום על כל פגיעה שניפגע.
כמו כל דבר מה שגדל שהוא פגיע ושביר בתחילתו, כך גם אותו "אני , שלנו אני שכבר מלידתו וגידולו המלווה תסכולים הוא בדרך כלל עם מידה כזו או אחרת של פגיעות ועם יכולת ולעיתים רצון לפגוע באחרים , לעיתים להתנקם בין השאר כדי לשמור על גאוותינו ותחושת הערך המדומה שלנו .
עם זאת כולנו גם בני אדם ונולדנו עם אנושיות מסוימת, עם רגשות ורגישויות ועם יכולת לחמלה ואנו מסוגלים ולומדים עם התבגרותנו כיצד סולחים . אנו רוכשים יכולות וכלים כיצד נוכל להביט בפגיעות מנקודות מבט שונות, כיצד נקבל קנה מידה למה שקורה בנינו ובין האחרים וכיצד נוכל לצאת מעצמינו ולראות את הדברים מנקודת מבט של האחר. נרכוש ידע כיצד נשכיל לראות את מה שקרה מעט מהצד כך שתינתן לנו אפשרות לסלוח גם לעצמינו .
הסליחה על כל גווניה הרגשיים הינה חלק מן הטבע האנושי וטבועה על כן בתכנית הגנרית שלנו.
הסליחה מחייבת אותנו להיות מסוגלים להתייחס באמפטיה מסוימת לפגיעות לפצעים לתסכולים לאכזבות של עצמנו ולעיתים להשפלות ולכישלונות שלנו .
מתי ולמה אנשים אינם מסוגלים לסלוח, לא לאחרים ולעיתים גם לא לעצמם ,? מדוע לעיתים מנגנון זה אינו פועל ואינו תקין במהלך החיים. ניתן גם לשאול מה התפקיד של אי סליחה כזו בנפש האנושית האם ומה זה משרת עבור נפש האדם או האם באמת שומר עליה ?
אם האני הוא האיבר הנפשי עמו אנו מתפקדים, שולטים, מתכווננים ובונים את עמוד השדרה שלנו הבא לשרת את יכולתנו להסתגל, לתפקד. אם האני הינו האיבר הנפשי שעוזר לגבש את אישיותנו , לחבר אותנו לנפשנו ובשלבי חיים מתקדמים גם לעזור לנו בהתפתחותנו הנפשית, אז כנראה מרכזיותו עצומה וחלק מסוים ממרכזיות זו כורכת גם שמירה על כבודו, נראותו ושלימותו בעיני האחרים . התדמית שלנו , הפרסונה נעשית חשובה ! ולכן בזמן גידולו והתפתחותו של האני כשהוא עדיין רך בשנים וחלש יחסית מול האחרים , הוא יטה להשתמש בכל אמצעי כדי לתפוס תשומת לב , מרכזיות, שליטה , התבלטות ועמידות . הוא יעשה זאת באמצעים חיוביים שליליים ובין השאר הנקמה וחוסר הסליחה הם אמצעים נפוצים. גם בין בני אדם וגם בין חברות ועמים .
מהסיפור ההתפתחותי יוצא שהאני הצעיר והרך בשנים ,אין לו את הפריבילגיה לצאת מעצמו כדי למחול ולסלוח . האני השביר מוכרח לגייס הרבה מאד ממשאביו לעצמו וגם עם יש בו חמלה , סליחה ,ראייה של האחר , לעיתים דפוסי ההישרדות שלו במצבי מצוקה אינם מאפשרים לו זאת .
כאשר היו לו ל"אני" הצעיר פגיעות רגשיות רבות בילדות, כמו חוסר מקום, חוסר נראות מצד הסביבה ,חוסר התחשבות ,מצבי ניצול או לחילופין רמיסה , התעלמות , פגיעה ללא התנצלות : הוא גדל באופן לא מאוזן ,מרוכז בעצמו, מלא זעם , טינות ,מירמור וחוסר יכולת לראות את האחר ולסלוח .
במצבי פגיעה וחוסר התייחסות שיחזרו בחיים ולו אך במעט הוא ישמור טינה הוא יטה לקדש את הפגיעות שלו ,את הכעס והזעם שלו.
לעיתים הוא ילמד לרכוש עמדה חשובה דווקא דרך המצב של ה"לא לסלוח" . זהו, במצב זה עכשיו יש לו כמעין עליונות מול הסביבה , תחושת עדיפות מדומה שלא יוותר עליה מהר מדי. יש לו צורך בנקמה ,צורך לראות את האחר סובל, אפילו להתענג על הסבל של האחר. לעיתים הוא יטה להתגדר בסבל העצמי להתענג ולהתרפק עליו . כשרכש האדם עונג זה של עליונות על האחר או מסכנות הסליחה תתרחק ממנו כי תדרוש ממנו ויתור, צורך להרגיש כאב , תדרוש סוג התבגרות מסוימת, לקיחת אחריות או ויתור למען משהו שבתחילה אינו ברור.
נוצר באדם חוסר הבנה מסוים בכך שהסליחה ,בעצם אחרי כאב של הוויתור מביאה עמה תגמול בלתי מוכר , משהו חדש , היא יכולה להרחיב את הנפש , לטהר , להרגיע ולאפשר המשך התפתחות וחוסר היתקעות.
אנשים שאינם יכולים לסלוח , אינם רוצים לסלוח, אינם יודעים , או מפחדים, בדרך כלל יישארו תקועים נפשית עם עצמם ועם האחרים . לעיתים אנשים לא סולחים הם כאלה כמו יושבים על ערימה של "זבל " ושומרים עליה כעל אוצר!
לעיתים הם מרגישים ומפתחים זאת בסיפור העצמי שחוסר הסליחה משקפת כמעין אינטגריטי של עצמם! ה"לא לסלוח" הופך כמעין כערך, כשומר עלי ועל אישיותי . אותם אנשים אינם מודעים לנוקשות המתפתחת, לעיתים לסגירות ,להצדקות המתלוות ולהצטמצמות .
צריך כמובן לזכור שלעיתים חוסר הסליחה שומר עלינו כהגנה נחוצה עד שהאישיות תתחזק ותוכל לשחרר ,לעיתים יש פחד מכאב, משבירה או התמוטטות , לעיתים תחושת חוסר אונים חזקה שהאישיות אינה יכולה לעמוד בה .
וכמובן נזכור יש גם דברים שאולי אין עליהם סליחה .
סליחה עם כן זהו תהליך רגשי בעל מנגנון פונקציונאלי , מטהר, מפתח, מקרב ופותח את העולם ואת האדם לאחרים .הוא מאפשר הליכה הלאה והתקדמות לדברים אחרים ופותח אפשרות לקרבה לאחרים ולהתחברות ליסודות החיוביים כלפי האובייקט הפוגע שנדחקו ונשכחו מן האדם. .
אנשים שלא לומדים לסלוח, חסר להם המנגנון הזה או שהוא פגום עלולים למצוא עצמם לכודים בתוך עצמם ולעיתים חלק נכבד מהאנרגיה שלהם יכולה להיות תפוסה ובלתי זמינה. הם יטו להיות יותר מדי עסוקים עם עצמם, עם צדקנותם ונותר בהם שאריות נפשיות שליליות שאולי אף פעם לא תתנקינה .
לעיתים חוסר היכולת לסלוח לאחר או אחרים נובע גם מחוסר סליחה עצמית על מה שקרה והניתוק הנקמני , המתנכר, המתרחק , מכסה גם על אשמה מוסתרת אפילו מתודעת האדם עצמו .
המנגנונית השונים כאן יוצרים ניתוק והסתבכות עצמית שסוגרת ומרחיקה את האדם שאינו מסוגל לסלוח לעצמו או לאחר/אחרת.
ריכוז האנרגיה בשמירה ועיסוק החוזר ,גוזל מן האדם אנרגיות שונות ואם נטל הפגיעה ,הזעם העלבון גדול הוא נעשה עם הזמן עייף , מרוקן וצודק , אך למעשה הוא יכול להיוותר בודד ,מרוקן וכהה ברגשותיו גם כלפי חלקים אחרים של חייו .
אין ספק שחוסר יכולת לסלוח הוא חסרון, הוא בעיה לאדם עצמו ולסביבתו, זוהי מגבלה שיוצרת הרבה בעיות נוספות שלא יפתרו .
אם האדם קשוב למה שקורה סביבו אזי פעמים רבות בחייו הסינכרוניות: הבו-זמניות שאינה מקרית ,מביאה לו אפשרויות של מחשבה נוספת והזדמנות לסליחה או לפחות לבדיקה אם ואולי הוא כבר במקום אחר ויכול לסלוח ללא השפלה .
לעיתים קרובות כמטפל אני רואה את המלכודת הזאת של חוסר היכולת לסלוח קיימת בצורה קשה בין הורים וילדים או בין אחים בתוך אותה משפחה . מתברר שדווקא עם האנשים הקרובים, הדפוסים של הכעס ההתנתקות ,הלא לסלוח הופכים לנוקשים , קיצוניים מקובעים ובלתי מתפשרים.
אנשים אינם מודעים מספיק עד כמה המצב תוקע אותם, את נפשם . הם אינם יודעים כמה אנרגיה תשתחרר עד כמה הוויתור והניסיון להגיע לסליחה הוא משתלם גם לאדם עצמו. החברה והתרבות יצרו גם אפשרויות של טכסי סליחה שאפשר לנצל אותם עבור אותם מצבים .
אדם שמרגיש שאינו יודע לסלוח חשוב שיחשוב ראשית על כל שיש בעיה נפשית ביכולת לסלוח לעצמו ואחר כך שיחשוב על מה הוא שומר וממה הוא נמנע וכמה אשמה קיימת מתחת לאותו חוסר סליחה .
חשוב שינסה להבין ממה מפחד, מה עלול לאבד ואם, על איזו עמדת כוח שומר האם מעניש את האחר ובאותה עת מעניש גם את עצמו .
במידה ואדם מרגיש שזקוק לעזרה כדי להבין את עיקשותו או לברר אם יש לו איזה בעיה נפשית עם היכולת לסלוח .
לבקש סליחה ולסלוח הם שני צדדים של אותה מטבע . מטבע יקר ערך שקיבלנו כבני אדם מטבע שיכול לשחרר אותנו ממצבים רגשיים תקועים וממיקוד חזק מדי באגו שלנו מסיבות רחוקות ונושנות.